HTTP/1.1 חייב למות: הסוף של ה-desync
אמ;לק
פרוטוקול HTTP/1.1 במעלה הזרם (upstream) אינו מאובטח מטבעו וחושף מיליוני אתרים להשתלה עוינת. שש שנים של ניסיונות תיקון הסתירו את הבעיה אך לא פתרו אותה, מה שמוביל צורך קריטי למעבר לפרוטוקולים חדשים.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: HTTP/1.1 must die: the desync endgame

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
James Kettle
• פורסם: יום רביעי, 6 באוגוסט 2025 בשעה 22:20 UTC
• עודכן: יום שישי, 17 באוקטובר 2025 בשעה 10:13 UTC
תַקצִיר
פרוטוקול Upstream HTTP/1.1 אינו מאובטח מטבעו וחושף באופן קבוע מיליוני אתרים להשתלטות עוינת. שש שנים של ניסיונות להקלת הבעיה הסתירו אותה, אך לא הצליחו לתקן אותה.
מאמר זה מציג מספר מחלקות חדשות של התקפות HTTP דה-סינכרון המסוגלות להוביל לפשרה המונית של אישורי משתמשים. טכניקות אלו מודגמות באמצעות תיאורי מקרה מפורטים, כולל פגיעויות קריטיות שחשפו עשרות מיליוני אתרים על ידי ערעור תשתיות ליבה בתוך Akamai, Cloudflare ו-Netlify.
אני מציג גם ערכת כלים בקוד פתוח המאפשרת זיהוי שיטתי של אי-התאמות במנתח ונקודות תורפה ספציפיות למטרה. השילוב של ערכת כלים זו עם הטכניקות הללו הניב מעל 200,000$ בפרסי באגים (bug bounties) בתקופה של שבועיים.
בסופו של דבר, אני טוען שיש להכיר בהברחת בקשות HTTP (HTTP request smuggling) כפגם יסודי בפרוטוקול. שש השנים האחרונות הוכיחו שטיפול בבעיות יישום בודדות לעולם לא יבטל את האיום הזה. למרות שהממצאים שלי דווחו ותוקנו, אתרי אינטרנט נותרו פגיעים באופן שקט לגרסאות עתידיות בלתי נמנעות. כל אלה נובעים מפגם קטלני ב-HTTP/1.1, שמשמעותו היא שבאגי יישום קלים גורמים לעיתים קרובות להשלכות אבטחה חמורות. פרוטוקול HTTP/2+ פותר את האיום הזה. אם אנחנו רוצים אינטרנט מאובטח, HTTP/1.1 חייב לעבור מן העולם.
שים לב שניתן למצוא תקציר ו-FAQ המיועדים לקהל רחב יותר ב-http1mustdie.com. תוכל גם לקבל את שקופיות ההרצאה, ואת הנייר הלבן הזה מעוצב כ-PDF להדפסה. הנה הקלטת המצגת מ-DEFCON:
תוכן עניינים
• הפיכת אי-התאמה של V-H לדה-סינכרון CL.0
• ניצול H-V ללא Transfer-Encoding
• המרת 0.CL ל-CL.0 עם דה-סינכרון כפול
• דה-סינכרון 0.CL באמצעות Expect סטנדרטי (vanilla) - T-Mobile
• דה-סינכרון 0.CL באמצעות Expect מעורפל - Gitlab
• דה-סינכרון CL.0 באמצעות Expect סטנדרטי (vanilla) - Netlify CDN
• דה-סינכרון CL.0 באמצעות Expect מעורפל - Akamai CDN
• עד כמה בטוח HTTP/2 בהשוואה ל-HTTP/1?
משחק הסיום של הדה-סינכרון
הפגם הקטלני ב-HTTP/1.1
ל-HTTP/1.1 יש פגם קטלני שניתן לניצול בקלות - הגבולות בין בקשות HTTP בודדות חלשים מאוד. בקשות פשוט משורשרות על גבי חיבור ה-TCP/TLS הבסיסי ללא תוחמים, וקיימות מספר דרכים לציין את אורכן. המשמעות היא שתוקפים יכולים ליצור אי-בהירות קיצונית לגבי היכן מסתיימת בקשה אחת והיכן מתחילה הבאה. אתרים גדולים משתמשים לעיתים קרובות ב-reverse proxies, המעבירים בקשות ממשתמשים שונים דרך מאגר חיבורים משותף לשרת האחורי. המשמעות היא שתוקף שמוצא את אי-ההתאמה הקטנה ביותר במנתח (parser) לאורך שרשרת השרתים יכול לגרום לדה-סינכרון, להחיל קידומת זדונית על בקשות של משתמשים אחרים, ובדרך כלל להשיג השתלטות מלאה על האתר:
מכיוון ש-HTTP/1.1 הוא פרוטוקול עתיק, סלחני ומבוסס טקסט עם אלפי מימושים שונים, לא קשה למצוא אי-התאמות במנתח. כשגיליתי את האיום הזה לראשונה בשנת 2019, זה הרגיש כאילו ניתן לפרוץ לכל דבר. לדוגמה, הראיתי שאפשר לנצל זאת כדי לסכן את דף הכניסה של PayPal פעמיים. מאז, פרסמנו גם קורס מקוון חינמי בנושא הברחת בקשות ועבודות מחקר מרובות נוספות. אם תלך לאיבוד בפרטים טכניים כלשהם בהמשך, ייתכן שיהיה מועיל לחזור אליהם.
שש שנים מאוחר יותר, קל לחשוב שפתרנו את הבעיה באמצעות שילוב של הידוק מנתחים ו-HTTP/2 - פרוטוקול בינארי שבמידה רבה מבטל את כל מחלקת ההתקפה הזו, אם הוא משמש לחיבורי ה-upstream מהקצה הקדמי ואילך. למרבה הצער, מסתבר שכל מה שהצלחנו לעשות הוא לגרום לבעיה להיראות כפתורה.
הקלות שמסתירות אך אינן מתקנות
בשנת 2025, HTTP/1.1 נמצא בכל מקום - אבל לא בהכרח לעין. שרתים ו-CDNs מתיימרים לעיתים קרובות לתמוך ב-HTTP/2, אך למעשה מורידים (downgrade) בקשות HTTP/2 נכנסות ל-HTTP/1.1 לטובת שידורן למערכת האחורית, ובכך מאבדים את רוב יתרונות האבטחה. שדרוג לאחור של הודעות HTTP/2 נכנסות מסוכן אפילו יותר משימוש ב-HTTP/1.1 מקצה לקצה, מכיוון שהוא מציג דרך רביעית לציין את אורך ההודעה. במאמר זה, נשתמש בראשי התיבות הבאים עבור ארבעת פירושי האורך העיקריים:
HTTP/1.1 עשוי להיראות בטוח במבט ראשון, מכיוון שאם תנסה להחיל את מתודולוגיית הברחת הבקשות המקורית ואת ערכת הכלים, תתקשה לגרום לדה-סינכרון. אבל למה זה? בואו נסתכל על התקפת CL.TE קלאסית המשתמשת בכותרת Transfer-Encoding מעורפלת קלות. בהתקפה זו, אנו מקווים שהשרת הקדמי ינתח את הבקשה באמצעות כותרת ה-Content-Length, ולאחר מכן יעביר את הבקשה לקצה אחורי שמחשב את האורך באמצעות כותרת ה-Transfer-Encoding.
זה עבד בעבר במספר עצום של אתרים. בימים אלה, הבדיקה כנראה תיכשל גם אם היעד שלך באמת פגיע, מאחת משלוש סיבות:
• WAFs משתמשים כיום בביטויים רגולריים (regexes) כדי לזהות ולחסום בקשות עם כותרת Transfer-Encoding מעורפלת, או בקשות HTTP פוטנציאליות בתוך גוף הבקשה.
• גאדג'ט הזיהוי /robots.txt לא עובד על היעד הספציפי שלך.
• יש מצב מירוץ בצד השרת שהופך את הטכניקה הזו מאוד לא אמינה במטרות מסוימות.
אסטרטגיית הזיהוי האלטרנטיבית, מבוססת ה-timeout, שנדונה במחקר הקודם שלי, מזוהה גם היא בקלות ונחסמת על ידי WAFs.
זה יצר את משחק הקצה של הדה-סינכרון - יש לך אשליה של אבטחה הודות להקשחות חלקיות וצעצועי הגנה, שרק משמשים לשבירת מתודולוגיית הזיהוי המבוססת. הכל נראה בטוח עד שאתה עושה את השינוי הקטן ביותר.
למען האמת, יישומי HTTP/1.1 עמוסים כל כך בנקודות תורפה קריטיות, שאתה ממש יכול למצוא אותם בטעות.
פריצה של 20 מיליון אתרים בטעות
HTTP/1.1 פשוט לא מתאים לעולם שבו אנו פותרים כל בעיה על ידי הוספת שכבה נוספת. המקרה הבא ממחיש זאת בצורה יפה.
Wannes Verwimp שאל את דעתי לגבי בעיה שגילה המשפיעה על אתר שמתארח ב-Heroku, מאחורי Cloudflare. הוא מצא H2.0 ביטול סינכרון והצליח לנצל אותו כדי להפנות מבקרים לאתר שלו.
ההפניה מחדש הזו נשמרה במטמון של Cloudflare, אז על ידי הרעלת ערך המטמון עבור קובץ JavaScript, הוא הצליח להשתלט באופן מתמשך על האתר כולו. כל זה לא היה ראוי לציון מלבד דבר אחד - המשתמשים שנחטפו לא ניסו לגשת לאתר היעד. המתקפה למעשה התפשרה על אתרי צד שלישי אקראיים, כולל בנקים מסוימים!
הסכמתי לחקור ושמתי לב למשהו מוזר אחר - ההתקפה נחסמה על ידי המטמון הקדמי של Cloudflare, מה שאומר שהבקשה לעולם לא אמורה להגיע לשרת האחורי. נימקתי שאין שום סיכוי שהתקיפה הזו יכולה לעבוד וכי Wannes בטח עשה טעות, אז הוספתי cache-buster... וההתקפה נכשלה. כשהסרתי את ה-cache-buster, היא התחילה לעבוד.
בהתעלמות מהעובדה שהמתקפה שלו נחסמה על ידי המטמון, Wannes גילה דה-סינכרון HTTP/1.1 פנימי בתשתית של Cloudflare:
ממצא זה חשף למעלה מ-24,000,000 אתרים להשתלטות מלאה על האתר! הוא מגלם את משחק הקצה של דה-סינכרון - המתודולוגיה הקלאסית לא עובדת, אבל המערכות הבנויות על HTTP/1 הן כל כך מורכבות וקריטיות שאפשר לעשות טעות אחת ולגמור עם שליטה על 24 מיליון אתרים.
דיווחנו על בעיה זו, וCloudflare תיקנו אותה תוך שעות, פרסמנו נתיחה שלאחר המוות והענקת פרס של $7,000.
קוראים שאינם מכירים את עולם ה-bug bounty עשויים להיות מופתעים מהפרסים ששולמו ביחס להשפעה שמתוארת לאורך ספר לבן זה, אך רוב הפרסים שהתקבלו היו קרובים לתשלום המקסימלי שפרסמה התוכנית הרלוונטית. גודל הפרס הוא תוצר של כלכלה בסיסית, וכל חוויית פרס מפתיעה באמת תודגש.
"HTTP/1 זה פשוט" ושקרים נוספים
איך קורה באג כזה? חלקית, זו המורכבות העצומה של המערכות המעורבות. לדוגמה, אנו יכולים להסיק שבקשות שנשלחות אל Cloudflare מעל HTTP/2 נכתבות לעיתים ל-HTTP/1.1 לשימוש פנימי, ואז נכתבות שוב ל-HTTP/2 עבור החיבור במעלה הזרם! עם זאת, הבעיה הבסיסית נעוצה ביסודות.
יש תפיסה שגויה רווחת ומסוכנת לפיה HTTP/1.1 הוא בסיס חזק המתאים לכל מערכת שאתה עשוי לבנות. בפרט, אנשים שלא יישמו פרוקסי הפוך טוענים לעתים קרובות כי HTTP/1.1 הוא פשוט, ולכן מאובטח. ברגע שאתה מנסה לבצע פרוקסי HTTP/1.1, זה הופך להיות הרבה פחות פשוט. כדי להמחיש זאת, הנה חמישה שקרים שאני אישית האמנתי בהם - שכל אחד מהם יהיה קריטי לניצול בעולם האמיתי שנדון בהמשך מאמר זה
• שקר 1: בקשה HTTP/1.1 לא יכולה למקד ישירות למתווך
• שקר 2: אי-סינכרון HTTP/1.1 יכול להיגרם רק על ידי אי התאמה של מנתח
• שקר 3: תגובה HTTP/1.1 מכילה את כל מה שפרוקסי צריך כדי לנתח אותה
• שקר 4: תגובה HTTP/1.1 יכולה להכיל רק בלוק כותרת אחד
• שקר 5: תגובה מלאה HTTP/1.1 דורשת בקשה מלאה
באילו מהן האמנת? האם אתה יכול למפות כל הצהרה לתכונה שמערערת אותה?
בשורה התחתונה, המציאות מאחורי שלושת השקרים האחרונים היא שה-Proxy שלך צריך הפניה לאובייקט הבקשה רק כדי לקרוא את המספר הנכון של בתי תגובה משקע ה-TCP מהקצה האחורי, אתה צריך ענפי בקרת זרימה כדי לטפל במספר בלוקים של כותרות עוד לפני שהגעת לגוף התגובה, וכל התגובה עשויה להגיע לפני שהלקוח בכלל סיים לשלוח לך את הבקשה.
זהו HTTP/1.1 - הבסיס של האינטרנט, מלא במורכבויות וב"מלכודות" שחושפות באופן שגרתי מיליוני אתרים, ובילינו שש שנים בכישלון בתיקון מימושים כדי לפצות על כך. הוא חייב לעבור מן העולם. כדי להשיג זאת, אנחנו צריכים להראות לעולם באופן קולקטיבי ש-HTTP/1.1 אינו בטוח - ובפרט, שתמיד מגיעות עוד התקפות דה-סינכרון.
בהמשך המאמר הזה, אני מקווה להראות לכם איך לעשות זאת.
כל מקרי המקרה זוהו באמצעות בדיקות מורשות על יעדים עם תוכניות לגילוי נקודות תורפה (VDPs), ודווחו ותוקנו באופן פרטי (אלא אם צוין אחרת). כתופעת לוואי של תנאי ה-VDP, רבים מהם עברו עריכה חלקית, אף על פי שהבעיות תוקנו בפועל. כאשר חברה מוזכרת במפורש, זוהי אינדיקציה לכך שיש לה תוכנית אבטחה בוגרת יותר.
כל הפרסים שהושגו במהלך מחקר זה חולקו שווה בשווה בין כל המעורבים, והחלק שלי הוכפל על ידי PortSwigger ואז נתרם לארגון צדקה מקומי.
אסטרטגיה לנצח במשחק הסיום של ביטול הסנכרון
זיהוי אי התאמות מנתח
במשחק הקצה של ביטול הסנכרון, זיהוי פגיעויות הוא קשה עקב הפגות, מורכבות ומוזרויות. כדי לשגשג בסביבה זו, אנו זקוקים לאסטרטגיית זיהוי המזהה בצורה מהימנה את הפגמים הבסיסיים שמאפשרים התקפות דה-סינכרון, במקום לנסות התקפות שבירות עם חלקים נעים רבים. זה יגרום לנו לזהות ולהתגבר על אתגרי ניצול.
עוד בשנת 2021, Daniel Thacher הציג את Practical HTTP Header Smuggling ב-Black Hat Europe, ותיאר גישה לזיהוי אי-התאמות מנתח באמצעות הכותרת Content-Length. כל כך אהבתי את הקונספט שאחרי שניסיתי את הכלי שלו, החלטתי לנסות לבנות את היישום שלי מאפס, לעשות דברים קצת אחרת ולראות מה קרה.
הכלי הזה התגלה כיעיל ביותר, ואני שמח לשחרר אותו בתוסף הקוד הפתוח Burp Suite HTTP Request Smuggler v3.0 . להלן סקירה ברמה גבוהה של שלושת המרכיבים המרכזיים המשמשים לניתוח, והתוצאות האפשריות:
הבנת אי-התאמות V-H ו-H-V
בואו נסתכל על זיהוי אמיתי, וכיצד לפרש אותו: