3 טקטיקות OAuth ותצפית עליהן ביומני Entra ID
אמ;לק
מאמר זה מציג שלוש טקטיקות, טכניקות ופרוצדורות (TTPs) נפוצות הקשורות ל-OAuth. הוא מדגים כיצד אסימוני OAuth, שדות JWT ויומני Entra sign-in חושפים התנהגות תוקפים. המאמר מפרט כיצד להמיר את אותות אלו לזיהויים מהימנים והפיכים, ובכך לחזק את מערכות ההגנה.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: 3 OAuth TTPs Seen This Month — and How to Detect Them with Entra ID Logs

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
תוקפים לא סתם פורצים - הם נכנסים. אישורים שנפגעו נותרו הדרך הנפוצה ביותר להפרה, אבל ככל שארגונים מחזקים את האימות עם MFA ו-Conditional Access, התוקפים הסתגלו ומצאו דרכים חדשות להשתמש לרעה באותם מנגנונים. התוצאה היא התפתחות מתמדת של טכניקות התקפה מבוססות זהות המטשטשות את הגבול בין גישה לגיטימית לזדונית.
באופן ספציפי, בפוסט זה נחשוף כיצד תוקפים מנצלים זרימות OAuth כדי להשיג גישה ראשונית ולשמור על עקביות בסביבות Azure, וכיצד מגיני סייבר יכולים לחשוף התנהגויות אלו על ידי ניתוח פעילות הכניסה. בהסתמך על טלמטריה של Wiz, נדגיש עד כמה דפוסי התקפה אלו נפוצים בסביבות בעולם האמיתי. בסוף הפוסט, תמצא נספח הכולל שאילתות KQL מוכנות לשימוש, המסייעות לחשוף פעילות אימות חשודה ישירות מתוך היומנים שלך.
OAuth הוא הפרוטוקול מאחורי אימות והרשאה מודרניים, המערכת המאפשרת לאפליקציות לבקש גישה מאובטחת בשמך. בפוסט זה, נתמקד בצד האימות.
בבסיסו, OAuth מנפיק אסימוני JWT הנקראים Access Tokens, המקשרים אפליקציה ספציפית למשאב ומגדירים בדיוק מה אותו אסימון רשאי לבצע. זרימות ה-OAuth השונות קובעות כיצד אסימונים אלו מתקבלים ואילו אישורים מוחלפים. הבנת ההבדלים הללו לא רק מסייעת לזהות התקפות כמו עקיפת MFA, אלא גם חושפת מדוע זרימות מסוימות אטרקטיביות הרבה יותר לתוקפים מאחרות.
ב-Azure, קיימים שלושה סוגים עיקריים של אסימונים הנוצרים באמצעות OAuth: Refresh Token, Primary Refresh Token (PRT), והמוקד של פוסט זה - Access Token.
Azure Access Token מעניק הרשאות מוגדרות למשאב ולאפליקציה ספציפיים. בואו נמחיש זאת בדוגמה: כאשר נכנסים ל-Azure Portal ומנווטים ללשונית Users ב-Entra, האפליקציה (Azure Portal) מבקשת אסימון גישה עבור Microsoft Graph API, מכיוון שזהו שירות ה-Backend המספק נתוני משתמש (graph.microsoft.com/users).
תגובת האסימון של Azure מכילה JWT שהטענות (Claims) שלו חושפות את מה שקורה:
יחד, הם מגדירים את הקשר ב-OAuth: אפליקציה + משתמש + משאב ← אסימון (עם היקף/Scope).
יומני הכניסה של Entra ID לוכדים גם הם קשר זה, תוך שיקוף שדות מפתח מה-JWT.
שדות נוספים כמו authenticationProtocol או originalTransferMethod, שאינם חלק מה-JWT, יכולים לרמז באיזו זרימת OAuth נעשה שימוש, והשדה clientAppUsed יכול לחשוף לקוחות מדור קודם (Legacy) או סוגי אפליקציות ספציפיים.
הבנת האופן שבו טענות ה-JWT ממופות ליומני Entra היא המפתח לזיהוי שימוש לרעה, במיוחד כאשר מנצלים שילובים ספציפיים של אפליקציה-משאב-Scope.
לאחר מיפוי כיצד נראית זרימה לגיטימית OAuth ביומני Entra ID, הגיע הזמן לראות כיצד התמונה הזו משתנה כאשר תוקף נכנס למקום.
סטטיסטיקות עבור דיוג (Phishing) בקוד מכשיר בסביבה האמיתית
מתקפה זו מתמקדת בניצול לרעה של זרימת האימות של קוד המכשיר, אך לפני שצוללים לאופן שבו פועלת המתקפה, חשוב להבין למה זה חשוב.
מה שמדאיג אף יותר הוא שטכנולוגיית ה-Wiz מראה שפחות מ-50% מהלקוחות אוכפים מדיניות Conditional Access (CA) שחוסמת אימות באמצעות קוד מכשיר, וכתוצאה מכך רק 0.3% מכלל ניסיונות האימות הללו נחסמים בפועל על ידי כלל "Block" של ה-CA.
Protocol Overview
זרימת קוד מכשיר (Device code flow) היא זרימת OAuth עבור מכשירים שאינם יכולים להתמודד בקלות עם כניסה מבוססת דפדפן (טלוויזיות חכמות, מדפסות או גאדג'טים של IoT).
אם אי פעם הקלדת קוד קצר ב-Netflix כדי לקשר את הטלוויזיה החדשה שלך, כבר השתמשת בזרימה זו.
פרט האבטחה הקריטי, והסיבה לכך שזה אטרקטיבי לתוקפים, הוא שהאימות מתרחש בדפדפן או במכשיר נפרד, בזמן שהאסימון שנוצר מוחזר ללקוח שביקש את הקוד במקור.
תרחיש ההתחזות
בדיוג בקוד מכשיר, התוקף מייצר קוד, מפתה קורבן להזין אותו בדפדפן (דיוג), וממתין. הקורבן מבצע אימות רגיל, לעיתים כולל MFA, אך האסימון שהונפק מועבר למכשיר של התוקף. המתקפה משכנעת במיוחד מכיוון שהודעת הדיוג מכילה לרוב קישור המפנה לדומיין של Microsoft, מה שמעניק לגיטימציה לכאורה ומפחית את חשדנות הקורבן. מכיוון שהאסימון יכול לכלול טענות amr (Authentication Methods Reference) כמו ["mfa"], ניתן לעקוף הגנות שבודקות רק דגל MFA: היומנים יציגו פעילות שעברה אימות MFA, אף על פי שהמשתמש נפל קורבן להנדסה חברתית.
טכניקה זו נצפתה בשטח במסגרת קמפיין הדיוג של Storm-2372.
טכניקה זו מתמקדת בניצול לרעה של זרימת האימות ROPC מדור קודם. לפני שניכנס למה הפרוטוקול הזה כל כך אטרקטיבי לתוקפים, בואו נסתכל על מה שהטלמטריה שלנו מראה.
נתוני Wiz מצביעים על כך שפחות מ-45% מהלקוחות אוכפים מדיניות Conditional Access (CA) הדורשת MFA למניעת אימות ROPC כושל, כלומר זרימה זו נותרת חשופה באופן נרחב. כתוצאה מכך, רק 0.2% מכלל ניסיונות האימות מסוג ROPC נחסמים בפועל על ידי כלל "Block" של ה-CA.
המחסור במדיניות CA מחמיר על ידי העובדה הבאה:
Protocol Overview
זרימת Resource Owner Password Credentials (ROPC) היא מנגנון OAuth מדור קודם שמחליף שם משתמש וסיסמה ישירות לאסימון. הוא מדלג על אמצעי הגנה מודרניים, ללא הפניות מחדש, ללא הסכמת דפדפן וללא MFA. זה הופך אותו למועדף עבור תוקפים.
יתרה מכך, ROPC נותר נתמך על ידי מספר אפליקציות צד-ראשון של Microsoft הקיימות בכל דייר (Tenant), על אף שהוא מוגדר רשמית כטכנולוגיה מיושנת.
שילוב של גורמים אלו יוצר זרימת אימות אידיאלית עבור מתקפות Credential Stuffing ו-Brute-force. קודי שגיאה (כמו 50126 עבור סיסמאות שגויות) חושפים לעיתים קרובות את תוצאות האימות, דרישות MFA או כשלים ב-Conditional Access – מידע שתוקפים יכולים לנצל כדי למקד את הקמפיינים שלהם.
ROPC אינו אטרקטיבי רק לבוטים אוטומטיים – הוא יעיל ביותר גם עבור תוקפים אנושיים המעוניינים להשיג התמדה והסלמת הרשאות. הסכנה האמיתית אינה רק השימוש ב-ROPC, אלא השילוב הספציפי של האפליקציה והמשאב המותקף. זוגות מסוימים יכולים לעשות יותר מאשר לעקוף MFA – הם יכולים לאפשר רישום מכשיר, הסלמת הרשאות או התמדה.
פרויקטים כמו Entra Scopes מאת Dirk-jan Mollema and Fabian Bader מראים אילו אפליקציות והיקפים ניתן לשרשר לגישה מורחבת. לדוגמה, שילוב של Azure AD PowerShell עם Microsoft Graph יכול להניב הרשאות משמעותיות.
ROPC התקפה שנראתה על ידי Wiz
Wiz זיהתה לאחרונה עלייה במתקפות ROPC המכוונות ללקוחות בסביבות שונות. קמפיינים אלה מנצלים לעיתים קרובות אפליקציות Azure Active Directory PowerShell ומנסים לגשת דרך Azure Resource Manager או Microsoft Graph. בפעילות נעשה שימוש נפוץ בסוכני משתמש (User Agents) גנריים כגון Mozilla/5.0, לצד תעבורה שנראה כי מקורה בתשתית הקשורה לספקים כמו Internet Utilities Europe and Asia Limited, LATITUDE-SH, ASMedi, DATAWAGON ואחרים. בעוד שרבים מהניסיונות הובילו לכשל באימות, היו מקרים של חילופי אסימונים מוצלחים, מה שמדגיש את הסיכון המתמשך ואת התחכום של קמפיינים מסוג Brute-force.
Attack Overview
השגת אסימון גישה באמצעות דיוג קוד מכשיר או ROPC יכולה להיות בעלת ערך כשלעצמה; עם זאת, בארגונים רבים האסימון המתקבל נחסם על ידי מדיניות Conditional Access נפוצה הדורשת מכשיר רשום או מצורף לארגון (Domain Joined). כתוצאה מכך, גם אסימון שנרכש בהצלחה עשוי שלא להספיק כדי לקבל גישה.
קיימים שילובים ספציפיים של אפליקציות ומשאבים המותרים על ידי Conditional Access, גם ללא מכשיר רשום מראש. באופן פרדוקסלי, אחד משילובים אלו מאפשר רישום מכשיר: ניתן להשתמש באסימון גישה שהונפק עבור אפליקציית Microsoft Authentication Broker ומשאב ה-Intune Enrollment כדי לאמת ולהתחיל את תהליך ההצטרפות של מכשיר לארגון.
גישה זו מאפשרת לתוקף לנצל את האסימון כדי לעקוף את הגבלת ה-Conditional Access, לרשום מכשיר וליצור התמדה. ברגע שהמכשיר רשום, התוקף מקבל Primary Refresh Token (PRT) שתקף עד 90 יום, מה שמאפשר גישה מתמשכת לארגון למרות בקרות האבטחה הקיימות.
לעיתים, רישום מכשיר אינו מספיק מאחר שקיימות בקרות Conditional Access ברמת הבטחה גבוהה יותר. כדי להתמודד עם זאת, תוקפים דוחפים לעיתים קרובות להגדרה של WHfB (Windows Hello For Business) במכשיר הרשום. WHfB מנפיק אישורים קריפטוגרפיים מבוססי TPM, ש-Entra מזהה כשיטת אימות חזקה, עמידה בפני דיוג וללא סיסמה, העומדת במדיניות גישה מותנית עם דרישות הבטחה גבוהות יותר. זה הופך את WHfB לבעל ערך רב לתוקף: רישום המכשיר פותח את האפשרות להתמדה, אך WHfB פותח את היכולת לעקוף דרישות עוצמת אימות מחמירות.
שיטה זו תועדה לראשונה על ידי המחקר של Dirk-jan.
אף ש-ROPC יכול לעיתים לספק הרשאות לרישום מכשיר, הגדרת WHfB דורשת בדרך כלל אסימון התומך ב-MFA, דבר ש-ROPC אינו יכול לספק. עם זאת, זרימת הדיוג של קוד המכשיר יכולה לעשות זאת, שכן היא מחזירה טענות amr המבוססות על MFA (למשל ["mfa"]) ברגע שהקורבן משלים את האימות האינטראקטיבי.
כלים מהעולם האמיתי כגון RoadTx מבצעים אוטומציה של הרצף המלא: יצירת קוד מכשיר, דיוג קורבן להשלמת ההתחברות, החלפת אסימונים להרשאות רישום, רישום המכשיר ולבסוף הקצאת WHfB – הכל מתאפשר באמצעות אירוע הנדסה חברתית מוצלח אחד.
Wiz Defend מספקת נראות עמוקה לפעילות תקיפה מבוססת זהות ב-Entra ID, עם זיהויים בזמן אמת המיועדים לזהות את הטכניקות המשמשות בדיוג קוד מכשיר, ניצול לרעה של ROPC, ועקיפת Conditional Access. במקום להתמקד רק בשלבים הסופיים של פריצה, כגון רישום מוצלח של מכשיר או הקצאת WHfB, Wiz מציפה אותות מוקדמים ועדינים המעידים על כך שתוקף מנסה להשיג התמדה.
Wiz Defend כולל כללי זיהוי ייעודיים שמתריעים על התנהגויות אלה:
• כניסת משתמש Entra ID באמצעות פרוטוקול ROPC לאפליקציה ומשאב חריגים.
• אימות ROPC חשוד עבור עקיפת מדיניות גישה מותנית
זיהויים אלו מנתחים את הקשר האימות (Authentication Context), צימודי אפליקציה/משאב, מאפייני אסימונים וטלמטריית רישום מכשירים כדי לזהות פעילות החורגת מהתנהגות רגילה בדייר. על ידי חיבור אותות אלו על פני זרימות זהות, Wiz מסייעת לצוותי אבטחה לזהות תנועת תוקפים לפני שמכשיר מהימן מוקם או שמוגדרות שיטות אימות חזקות ללא סיסמה.
עם נראות מוקדמת זו, צוותי אבטחה מרוויחים זמן כדי להכיל התקפה, לאפס אישורים, לחסום אפליקציות זדוניות ולהפסיק את פעילות הרישום לפני שהתוקף ישיג גישה עמידה ברמת הבטחה גבוהה.
אם אתה מתכנן להפעיל היגיון זיהוי משלך, אל תדאג - דאגנו לך.
התקפה מס' 1: התחזות בקוד מכשיר
זרימה זו מייצרת בדרך כלל שלושה אירועי כניסה קשורים (כולם חולקים את אותו Session ID):
• 2 אירועים אינטראקטיביים - אימות הדפדפן של הקורבן.
• אירוע אחד לא אינטראקטיבי - תהליך ה-Polling או שליפת האסימון של הלקוח של התוקף.
יש כאן דפוס ייחודי וברור: 3 אירועים עם אותו מזהה סשן (Session ID), עם שיטת העברה (transferMethod) מסוג deviceCodeFlow, אך עם חוסר עקביות במיקומים (Locations) ובסוכני המשתמש (UserAgent).