פלישת גנבי המידע: אבטחת עננים, קוד ו-AI מפני פרטי גישה גנובים
אמ;לק
מחקר של Wiz מנתח נתוני NordStellar כדי למפות פרטי גישה הממוקדים על ידי משפחות infostealers. הדוח בוחן את ההשפעה הפוטנציאלית של פרטי גישה גנובים על סביבות ענן, קוד ובינה מלאכותית, ומדגיש את הסיכון הגובר לאבטחת נכסים דיגיטליים אלו.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: The Infostealer Incursion: How Stolen Credentials Breach Cloud, Code, and AI Environments

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
זהות היא מזמן משטח התקיפה העיקרי של הענן. תוכנות זדוניות מסוג Infostealer, המופצות באמצעות כלכלת פשעי סייבר מתועשת, הן וקטור גישה ראשוני מוביל לפגיעה בסביבות ענן, קוד ו-AI ארגוניות. על ידי מיקוד בנקודות קצה לא מאובטחות של מפתחים באמצעות הנדסה חברתית והתקפות שרשרת אספקה, שחקני איומים גונבים אישורים, מפתחות API ואסימוני הפעלה אקטיביים, ובכך עוקפים את ההגנות החזקות שמגנות על רוב סביבות הענן מפני התקפות ישירות יותר.
אישורים גנובים מוכרים באופן נרחב כאחד מווקטורי ההדבקה הראשוניים הנפוצים ביותר - Microsoft, Recorded Future וה-DBIR של Verizon מצביעים כולם על גונבי מידע כגורם לדאגה משמעותית. התקפות אלו מתחילות בהדבקה פשוטה בתוכנה זדונית במכשיר אישי, ומסתיימות בכך שתוקפים מקבלים גישה מועדפת לתשתית ה-AWS, Azure או GCP שלך, ולאחרונה גם לפלטפורמות הקוד המשמשות את הארגון שלך, כגון GitHub או GitLab.
ההבנה כיצד זה קורה היא הצעד הראשון לבניית הגנה עמידה. לכן, יצאנו למפות את מפתחות הענן השונים הממוקדים על ידי תוכנות זדוניות מסוג גנבי מידע ולקבוע את הערך ששחקני איומים יכולים להפיק מהם.
מתקפות גנבי מידע מודרניות הן תוצר של שרשרת אספקה בוגרת ורב-שכבתית המשרתת גורמי איומים. זה מתחיל בפלטפורמות Malware-as-a-Service (MaaS), שבהן גנבי מידע חזקים כמו Lumma ו-RedLine מושכרים תמורת כמה מאות דולרים לחודש. כלים אלה מיועדים למטרה אחת: איסוף נתונים מהיר וחשאי. הם מופעלים, גורפים אישורים ומחלצים נתונים תוך שניות, לעתים קרובות ממכשירים המריצים תוכנת אנטי-וירוס עדכנית.
יומני הנתונים הגנובים נמכרים לאחר מכן בשווקים תת-קרקעיים, לעתים קרובות דרך Initial Access Brokers (IABs). מתווכים אלה אוצרים את היומנים, מאמתים אישורים יקרי ערך ומוכרים גישה מאומתת ליריבים ברמה גבוהה כמו קרטלי תוכנות כופר. מערכת זו משמעה שהזמן שחולף מרגע הקליק השגוי של עובד על קישור פישינג ועד למכירת אישורי הענן הארגוניים שלו יכול לנוע בין שעות בודדות לשבועות או חודשים רבים.
עם זאת, התוכנה הזדונית לא רק גונבת סיסמאות, היא גם מכוונת למספר שיטות אימות ומפתחות API כדי לחלץ כמה שיותר ערך מהקורבן, כולל:
• API Keys and Secret Keys: נמצא לעתים קרובות בקבצי תצורה של מפתחים.
• Active Session Cookies and Tokens: מאפשרים לעקוף אימות רב-גורמי (MFA) על ידי חטיפת הפעלה שכבר עברה אימות.
הניתוח שלנו של סודות שזוהו במכונות נגועות באמצעות השילוב של Wiz עם NordStellar חושף נוף איומים מרוכז הנשלט על ידי מספר קטן של משפחות גונבי מידע דומיננטיות: Lumma C2, RedLine ו-Vidar מהוות 85.7% מכלל התקריות שזוהו. נתון זה מדגיש את המסחור של מערכת האקולוגית של גנבי המידע, שבה נראה כי מספר מצומצם של הצעות Malware-as-a-service שולטות בשוק המחתרתי.
יש לציין, NordStellar מזהה למעלה מ-400 סוגים נפרדים של סודות שאינם אישורים שנאספים, מה שמוכיח שתוקפים מטילים רשת רחבה כדי לייצר רווחים מכל גישה שהם יכולים להשיג.
אישורי ענן גנובים הם התשואה העיקרית עבור גנבי מידע, כאשר AWS ו-GCP מהווים 46% ו-13% מכלל הסודות שנפגעו, בהתאמה. היעד העיקרי הבא הוא GitHub, שבו App Tokens, אסימוני OAuth ו-Personal Access Tokens (PATs) מהווים בערך 10% מהסך הכולל. גם פלטפורמות AI הן יעד משמעותי, המהוות 5% מהסודות הגנובים, בראשן מפתחות OpenAI API. אישורי AI אלה רווחיים מאוד; הם מאפשרים לתוקפים להריץ את עומסי העבודה שלהם בחופשיות או למכור את הגישה מחדש כחלק מהשוק הלא-חוקי של מכירת גישה ל-LLM. בנוסף, מפתחות אלה עשויים להעניק גישה ליומני צ'אט היסטוריים שעשויים להכיל נתונים ארגוניים רגישים, אם כי איננו מודעים למקרים פומביים של תרחיש זה.
הניתוח שלנו מראה גם שטכניקות הפצת תוכנות זדוניות מסורתיות עדיין משחקות תפקיד מרכזי: קבצים בינאריים לגיטימיים של Windows כמו vbc.exe (Visual Basic compiler) מנוצלים לעתים קרובות על ידי גורמי איומים לצורך הרצה, בעוד שקבצים הקשורים למשחקים שעברו הנדסה טרויאנית (למשל, Roblox.exe, Valorant SkinChanger.exe) מעידים על כך שתוקפים מתמקדים במחשבים האישיים של מפתחים, שלעתים קרובות פחות מוגנים מנקודות קצה ארגוניות.
לאחרונה, תוכנות זדוניות דמויות גנבי מידע כגון Miasma התמקדו בצינורות CI/CD, שרתי פיתוח ותהליכי בנייה. במקרים אלה, פישינג אינו וקטור גישה ראשוני ישים; במקום זאת, תוקפים מכוונים לתלות תוכנה נפוצה וחוטפים את הגרסה האחרונה שלה כדי להחדיר קוד זדוני לביצוע בסביבות הקורבן. גנבי מידע אלו ב-CI/CD מכוונים למפתחות API, אישורי ענן, אסימוני CI וארטיפקטים של פריסה, ובסופו של דבר מנצלים אותם לפעילות לאחר פשרה נגד ארגונים.
הדרך להתפשרות בענן מתחילה במכשיר של משתמש קצה, שכבר מחובר לשירות הממוקד ונדבק לאחרונה על ידי גנב מידע. במקום לנסות לעקוף MFA, תוקפים גונבים את אסימון ההפעלה (session token) שנוצר לאחר שהמשתמש מאמת בהצלחה. על ידי שימוש באסימון גנוב זה בדפדפן שלהם בשלב מאוחר יותר, הם מקבלים גישה כמשתמש הלגיטימי, תוך עקיפת מוחלטת של הנחיות ה-MFA. אסימון הפעלה תקף יחיד עבור מערכת ארגונית, במיוחד אם למשתמש יש הרשאות גבוהות או גישה למידע רגיש, יכול לאפשר גישה למשאבים רבים בסביבת הענן של ארגון היעד. ראה את התחקיר שפרסמנו לאחרונה על JINX-0164 כדוגמה.
מלבד חטיפת הפעלות, שחקני איומים יכולים לעשות שימוש גם במפתחות ובאישורים ארוכי טווח שנאספו על ידי גנבי מידע, אך הערך של אלה משתנה בהתאם לסביבת הענן היעד, כפי שיפורט להלן.
Amazon Web Services (AWS)
ב-AWS, התוקפים מתמקדים בשני סוגים עיקריים של סודות. הראשונים הם מפתחות גישה ארוכי טווח של IAM, המאוחסנים לעתים קרובות כטקסט רגיל בקובצי תצורה או בקוד מקור בתחנות עבודה של מפתחים. היעד השני הוא ה-cookie של ההפעלה הפעילה עבור ה-AWS Management Console. גניבת ה-cookie הזה מאפשרת לתוקף לעקוף למעשה את דרישת ה-MFA ולקבל גישה ישירה ואינטראקטיבית למשאבי הענן של הקורבן, כמתואר לעיל.
קובצי cookie של הפעלה נשלפים בדרך כלל מהמטמון שעל הדיסק של כל דפדפן. בדפדפנים מודרניים, ניתן לאחזר אותם גם ישירות מהזיכרון, בין אם על ידי הזרקת קוד לתהליך הדפדפן ובין אם על ידי חיבור באגים (debugger) כדי לקרוא את הזיכרון באמצעות ממשקי API של ניפוי שגיאות.
בעת מיקוד ל-AWS, הקבצים העיקריים שמעניינים תוקפים נמצאים במיקומים הבאים (אותם קבצים קיימים ב-Windows תחת %USERPROFILE%):
• ~/.aws/config - מאחסן הגדרות תצורה לא רגישות, כגון אזורי ברירת מחדל, פורמטי פלט ופרופילים בעלי שם, עבור AWS CLI ו-SDKs.
• ~/.aws/credentials - מכיל מפתחות אימות רגישים, במיוחד ה-AWS Access Key ID ו-Secret Access Key, מופרדים לפי פרופיל.
• ~/.aws/cli/cache/ - מאחסן באופן זמני תגובות API במטמון ונתוני פקודות פנימיות כדי לשפר את ביצועי ה-AWS CLI ולהפחית קריאות API כפולות.
• ~/.aws/sso/cache/ - מכיל את אסימוני הגישה ונתוני ההפעלה הזמניים וקצרי המועד שנוצרים בעת אימות באמצעות AWS IAM Identity Center (לשעבר AWS SSO).
בעוד שקובץ התצורה AWS (.aws/config ) אינו מכיל סודות, הוא אומר לתוקף בדיוק לאילו פרופילים, תפקידים וחשבונות הקורבן יכול לגשת. התוקפים משלבים זאת עם הסודות המאוחסנים בספריות האחרות.
אם מוגדר באמצעות aws config, קובץ האישורים (.aws/credentials) כולל את הסודות בפועל לטווח ארוך המשמשים לכניסה ל-AWS, במיוחד Access Key IDs ו-Secret Access Keys. כברירת מחדל, אסימונים זמניים SSO אינם כתובים כאן; עם זאת, כלים רבים של צד שלישי שמפתחים משתמשים בהם (כגון gimme-aws-creds ) עשויים להחדיר אסימונים זמניים לקובץ זה לצורך תאימות עם SDKs ישן יותר. חלופה בטוחה יותר היא להשתמש בכלים כגון Granted הממנפים את מחזיק המפתחות של מערכת ההפעלה.
כאשר משתמש מאמת באמצעות SSO על ידי פקודת aws sso login, אסימוני ה-STS הזמניים המתקבלים (Access Key, Secret Key ו-Session Token) מאוחסנים כברירת מחדל בתיקיית המטמון של ה-CLI (~/.aws/cli/cache/). אסימונים אלה תקפים לפרק זמן שבין שעה ל-12 שעות, בהתאם להגדרות הארגון, מה שאומר שיש חלון פעיל שבו האסימון חשוף לחילוץ ושימוש מיידיים. זה הופך את אסימוני ה-STS למעט פחות שימושיים עבור מפעילי גנבי מידע ולקוחותיהם, אלא אם כן הם יכולים למכור אותם באופן מיידי.
קריטית עוד יותר היא תיקיית המטמון של ה-SSO (~/.aws/sso/cache/), המכילה את אסימוני ה-OIDC ארוכי הטווח שנוצרו במהלך הכניסה הראשונית ל-SSO. אסימונים אלה נמשכים בדרך כלל עד 90 יום. אלא אם המשתמש מפעיל באופן יזום aws sso logout או שההפעלה מבוטלת על ידי מנהל מערכת, הדבר מגדיל משמעותית את חלון הפגיעות, ומאפשר למפעילי גנבי מידע וללקוחות שלהם לגנוב את האסימון ולאחר מכן להנפיק אישורי AWS חדשים ללא הרף.
Microsoft Azure
האינטגרציה העמוקה של Azure עם זהות ארגונית באמצעות Azure Active Directory (Entra ID) מספקת נתיב לגישה ראשונית מבוססת גנבי מידע לסביבות Azure. אישור יחיד שנפרץ עבור משתמש מסונכרן יכול ליצור גשר עבור תוקפים לנוע לרוחב בין הרשת המקומית לסביבת הענן. המטרה העיקרית היא לעתים קרובות להשתלט על חשבון Azure AD בעל הרשאות גבוהות, כמו Global Administrator, המספק שליטה על כל דייר הענן (tenant) והשירותים הקשורים אליו ב-M365.
קבוצות איומים כמו LAPSUS$ התמחו היסטורית בשימוש באישורים גנובים כדי להסתובב ב-Azure AD, לפעמים אפילו לרשום את המחשב שלהם כמכשיר "מהימן" כדי לעקוף מדיניות גישה מותנית. דוגמה נוספת עדכנית יותר היא Miasma , המכוונת במיוחד לקבצים הבאים:
• .azure/accessTokens.json - מאחסן אסימוני גישה גולמיים בטקסט רגיל, המשמשים בעיקר גרסאות ישנות יותר של Azure CLI כדי לאמת בקשות API.
• .azure/msal_token_cache.* - משמש כמטמון אסימונים מודרני עבור Azure CLI, המאחסן בצורה מאובטחת נתוני הפעלה ואסימוני גישה באמצעות Microsoft Authentication Library (MSAL).
גנבי מידע מודרניים מכוונים ספציפית לספריות קריטיות הקשורות לפיתוח בענן של Azure כדי להשיג אישורים. המטרה העיקרית שלהם היא תיקיית מטמון האימות של Azure CLI (%USERPROFILE%\.azure), המכילה קובצי תצורה רגישים ביותר בטקסט רגיל.
היעד היקר ביותר במערכת אקולוגית זו הוא accessTokens.json. קובץ זה מכיל אסימוני גישה גולמיים של Azure, אסימוני רענון (refresh tokens) ארוכי טווח, מזהי דייר (tenant IDs), מזהי משאבים וחותמות זמן של תפוגה. גניבתו מעניקה גישה מיידית ותוכנתית ל-APIs של Azure Resource Manager (ARM), תוך עקיפת הצורך בפורטלי אינטרנט לחלוטין. יעד משני, אך עדיין חיוני, הוא azureProfile.json. למרות שחסרים בו סודות ישירים, הוא חושף נתוני סיור קריטיים, כגון מזהי מנוי (subscription IDs), דיירי ברירת מחדל ו-User Principal Name (UPN), מה שמאפשר לתוקפים לתכנת תנועה רוחבית אוטומטית עם מודעות מלאה לסביבת הענן של הקורבן.
בנוסף, יישומים המשתמשים ב-Microsoft Authentication Library (MSAL) מייצרים מטמוני זהות מקומיים, שנמצאים לרוב ב-%localappdata%\.IdentityService\msal.cache או msalv2.cache. מטמונים אלה מאחסנים אסימוני גישה ורענון מקיפים של Entra ID, מזהי חשבון והיקפי הרשאות ספציפיים על פני שירותי הליבה של Microsoft (Graph, Outlook, SharePoint ומחשוב Azure). באופן קריטי, הם מכילים גם מזהי לקוח של אפליקציות (Application Client IDs), המאפשרים לתוקפים לחטוף הפעלות פעילות, להתחזות ליישומים ארגוניים מהימנים ובכך להתחמק מזיהוי חריגות.
דוגמה ברורה למיקוד זה היא התוכנה הזדונית Vidar 2.0 שיש לה היגיון ספציפי למנות את ספריית %USERPROFILE%\.azure, תוך שימוש בה כדי לחלץ אישורים של Azure ולחלץ את הנתונים בחזרה לתוקפים.