סכנות ב-CSP: כיצד מדיניות אבטחה מוטעית חושפת הרשאות
אמ;לק
Content Security Policy (CSP) אמור להגן מפני הזרקת קוד זדוני, אך הגדרות שגויות המאפשרות דומיינים חיצוניים עלולות לעקוף הגנה זו. יש לבחון את מדיניות ה-CSP באתר כדי למנוע דליפת נתונים.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: Blind trust: stealing credentials through CSP

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
Gareth Heyes
• פורסם: יום רביעי, 11 בנובמבר 2026 בשעה 14:26 UTC
• עודכן: יום שני, 16 בנובמבר 2026 בשעה 09:56 UTC
Content Security Policy אמורה להיות רשת ביטחון שמונעת מהזרקת HTML להפוך ל-XSS. בדרך כלל זה עובד, אך לעיתים המדיניות כוללת ב-allow-list דומיין שמארח נקודת קצה של JSONP או עותק ישן של AngularJS, או שכותב המדיניות שכח שהנחיה מסוימת אינה יורשת מ-default-src.
איתור הטעויות הללו באופן ידני הוא תהליך מייגע. אתה קורא את הכותרת, מבין איזו הנחיה תקפה בפועל, בודק כל מארח מורשה מול הגאדג'טים המוכרים לך, ואז בונה הוכחת היתכנות (PoC). לכן הפכנו את התהליך הזה למיומנות ב-Burp AT. פשוט אמור ל-Burp AT שאתה רוצה לעקוף CSP, והכלי יקרא את המדיניות, ימצא את החולשות ויבנה עבורך PoC שמבצע זליגת נתונים ל-Burp Collaborator.
מה המיומנות עושה
המיומנות מריצה שתי בדיקות על ה-Content-Security-Policy בתגובה:
• 1. חיפוש גאדג'טים ברשימת ההיתרים (Allow-list): האם אחד ממקורות ה-script המותרים ידוע כמארח גאדג'ט לעקיפת CSP?
• 2. זליגת אישורים דרך form-action: האם המדיניות מאפשרת לטופס שהוזרק לבצע POST בחזרה לדף, כך שניתן לגנוב אישורים גם כשלא מורץ JavaScript כלל?
1. חיפוש גאדג'טים ברשימת ההיתרים (Allow-list)
רשימת היתרים (Allow-list) של מארחים חזקה רק כמו הקובץ החלש ביותר בכל מארח הכלול בה. אם script-src מאפשר דומיין שמגיש נקודת קצה של JSONP עם callback שניתן לשליטה, תוקף יכול לטעון נקודת קצה זו כסקריפט ולהריץ JavaScript שרירותי ממקור מורשה.
המיומנות מגיעה עם מאגר של מעל 350 גאדג'טים מוכרים המסופקים על ידי cspbypass.com (תודה רבה להם), שכל אחד מהם כולל דומיין וקטע קוד עובד. כדי לבצע התאמה, התסריט:
• מעבד את מקורות ה-script האפקטיביים. הוא עוקב אחר שרשרת ה-fallback של הדפדפן: script-src-elem, לאחר מכן script-src, ולבסוף default-src. אם אף אחד מאלה לא קיים, הסקריפטים אינם מוגבלים.
• מבצע התאמת מארחים בדיוק כפי שהדפדפן עושה. מקור יכול להתאים במדויק, או באמצעות wildcard כמו *.example.com המכסה תת-דומיינים. תווית * או מקור מבוסס סכימה בלבד כמו https: מאפשרים כל מארח, והדוח מציין זאת.
• מבצע הצלבה בין מדיניות מרובה. כאשר תגובה שולחת יותר מכותרת CSP אחת שנאכפת, הדפדפן נדרש לספק את כולן; לכן, גאדג'ט ידווח רק אם כל המדיניות מאפשרות את הדומיין שלו.
• מטפל במצב Report-only. אם הכותרת היחידה היא Content-Security-Policy-Report-Only, המיומנות מנתחת אותה אך מסמנת את הממצאים כמידע בלבד, שכן כותרת זו אינה חוסמת דבר.
• מסמן הסתייגויות המשנות את התשובה. עם strict-dynamic, דפדפנים מודרניים מתעלמים מרשימת היתרים של מארחים, כך שגאדג'טים של מארחים לא יופעלו. Nonce או Hash עשויים לחסום ביצוע. בנוסף, אם unsafe-inline מופיע ללא nonce, hash או strict-dynamic, אין צורך בגאדג'ט כלל.
כל דומיין תואם מוחזר עם קטע הקוד של הגאדג'ט שלו, יחד עם המקורות האפקטיביים לכל מדיניות וכל הסתייגות רלוונטית.
2. גניבת אישורים באמצעות טופס פרסום עצמי
לאחר פרסום המחקר הזה גיליתי ש-Rafał Wójcicki (AFINE) מצא גם את הטכניקה הזו.
הבדיקה השנייה מכסה מקרה שקל לפספס. גם כאשר מדיניות חוסמת את כל ה-JavaScript באמצעות default-src 'none', עדיין קיימת דרך לגנוב נתונים.
ההנחיה form-action אינה חוזרת ל-default-src. אם מדיניות אינה מגדירה form-action, טפסים יכולים להישלח לכל מקום. אם היא מגדירה form-action 'self', טפסים עדיין יכולים להישלח לדף עצמו, וזה כל מה שהתקיפה הזו צריכה.
כאשר בדף קיים נקודת קצה (sink) להזרקת HTML, המיומנות בונה טופס דו-שלבי:
• 1. הטופס מוזרק דרך הפרמטר הפגיע ($targetParam). אין לו action, לכן הוא מגיש בקשת GET חזרה לאותו עמוד, דבר ש-form-action 'self' מאפשר.
• 2. רכיב ה-<textarea> מקבל את שם הפרמטר הפגיע, ותוכנו הוא ה-payload של השלב השני. כאשר הקורבן מגיש את הטופס, שם המשתמש, הסיסמה וה-payload נכנסים כולם למחרוזת השאילתה.
• 3. הדף משקף את ה-payload, והפעם הוא מרונדר כ-HTML אמיתי. התג <meta name=referrer content=unsafe-url> גורם לדפדפן לשלוח את ה-URL המלא, כולל האישורים, בכותרת ה-Referer. לאחר מכן, <meta http-equiv=refresh> מנווט אל Burp Collaborator.
• 4. משתף פעולה מקבל בקשה שה-Referer שלה מכיל את האישורים.
CSP לא חל על כל זה. שום סקריפט לא פועל, הטופס נשלח למקור מותר, ורענון המטא הוא ניווט, אשר CSP אינו מגביל.
הדוח נותן פסק דין המבוסס על כל מדיניות נאכפת. הוא גם מציין היכן וקטור זה משתלב. אם לא נמצא גאדג'ט סקריפט תואם, form-action הוא וקטור זליגת הנתונים. אם נמצאו גם גאדג'טים, זהו וקטור נוסף.
כאשר הממצא בר-קיימא, Burp AT משלים עבורך את ה-PoC. הוא מזהה את הפרמטר המושפע, או שואל אותך אם הוא לא מצליח להסיק זאת מהבקשה. הוא יוצר payload של Collaborator וממלא את שני מצייני המיקום. אם אתה מפעיל שרת Collaborator פרטי, הוא ישתמש בדומיין שלך במקום ב-oastify.com המובנה.
נסה זאת בעצמך
הקמנו דף פגיע כדי שתוכל לעקוב אחריו:
https://portswigger-labs.net/csp-form-action-test/?x=123
על פניו, מדובר במדיניות הדוקה. default-src 'none' חוסם כל סקריפט, לכן אין גאדג'ט למצוא. אבל ה-form-action מוגדר כ-'self', והפרמטר x משקף HTML ללא סינון (unescaped). זה כל מה שתקיפת הטופס זקוקה לו.
• 1. בקש את הדף והפעל את המיומנות כנגד התגובה.
• 2. דווח כי הסקריפטים חסומים לחלוטין ושלא נמצא גאדג'ט, וכי פסק הדין עבור form-action הוא VIABLE, מה שהופך אותו לוקטור זליגת הנתונים.
• 3. צור מטען Collaborator ובנה את PoC עם x כפרמטר ההזרקה.
פתח את קישור ה-PoC, הזן נתוני אישור בדיקה ושלח. הדף משקף את השלב השני, ולאחר חמש שניות הוא מבצע הפניה אל Collaborator. העיכוב מכוון כדי שתוכל לצפות בתהליך. לאחר מכן, בקש מ-Burp AT לבצע סקר (poll) ל-Collaborator, והאישורים יופיעו בכותרת ה-Referer של האינטראקציה.
להלן הזרימה המלאה מההנחיה ועד ללכידת האישורים:
תגי וידאו אינם נתמכים על ידי הדפדפן שלך.