מעקב אחר סשנים בקונסולת AWS: איך תוקפים מטשטשים זהות
אמ;לק
מאמר זה חושף כיצד תוקפים יכולים לנצל פרצה בתצורת ברירת המחדל של AWS, בהיעדר הגדרת SourceIdentity. ניצול זה מקשה על זיהוי ותיעוד פעולותיהם בקונסולת AWS. הבנת נקודה זו קריטית לשיפור יכולות הגילוי והתגובה לאירועי אבטחה בענן.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: AWS Console Session Traceability: How Attackers Obfuscate Identity Through the AWS Console

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
עבור כל צוות אבטחה, שאלת מפתח בכל פעם שצצה התראה חדשה היא בהכרח זהה: מי ביצע זאת?
חשיפת הגורמים שהיו מעורבים באיום היא צעד ראשון מכריע בכל חקירה. ברגע שהמגיבים יודעים מי הפעיל את ההתראה, הם יכולים לעבור לשאלות עמוקות יותר כמו:
• האם זו התנהגות אופיינית לישות זו?
• האם בוצעו פעולות אחרות על ידי ישות זו בערך באותו זמן?
• אילו משאבים אחרים עלולים להיות בסיכון?
שאלות אלו מאפשרות למגיבים להתחיל לבנות את ההקשר הדרוש להם, תוך הסתמכות על הבנת ה"מי עשה את זה" (Whodunnit) המקורי. עם זאת, כאשר חוקרים התראה ב-AWS באמצעות CloudTrail, תהליך זיהוי הישות שעומדת מאחורי ההתראה עלול להפוך למורכב בשל שרשראות נטילת תפקידים (Role Assumption Chains).
הניסיון שלנו גם הראה לנו שלקוחות רבים לא הטמיעו תכונות משופרות למעקב אחר הפעלה שסופקו על ידי AWS, כגון SourceIdentity, שיכולות להסיר את המורכבות הזו.
צוות המחקר חשף טכניקה חדשה המשמשת תוקפים, לה קראנו Console Conceal. תוקפים יכולים לנצל תכונה בתצורת ברירת המחדל של AWS (כאשר SourceIdentity אינו מוגדר) כדי להקשות על זיהוי פעולותיהם וייחוסן אליהם.
למען הבהירות, חשוב לציין שכדי למנף טכניקות אלו, על התוקף להשיג תחילה גישה לא מורשית לפרטי האבטחה (Credentials) של משתמש AWS בעל הרשאות לביצוע פעולות נטילת תפקיד (Assume Role).
בפוסט זה נסביר על 'Console Conceal', וכן על תכונות המעקב אחר סשנים שמספקת AWS שיכולות למתן את האיום. נראה כיצד להטמיע את SourceIdentity בארגון שלכם ונספק מתודולוגיה להתמודדות עם 'Console Conceal' במצבים שבהם אינכם נהנים מהיתרונות של SourceIdentity.
אבטחת AWS למתחילים
כל מה שאתה צריך לדעת על אבטחת סביבות AWS שלך.
המאפיין של Console Conceal
לפני שנחקור את הטכניקה, נתחיל בהבנת ההתנהגות הלא ברורה המרכזית של 'Console Conceal'.
פעולות ב-AWS מבוצעות באמצעות מפתחות גישה. ישנם שני סוגים של מפתחות גישה:
• מפתחות גישה קבועה, המשויכים למשתמשים ספציפיים IAM.
• מפתחות גישה זמניים, שנוצרו באמצעות הנחת תפקיד.
מפתחות גישה זמניים צפויים להופיע בשני סוגים של רשומות CloudTrail:
• באלמנט userIdentity של הרשומה CloudTrail התואמת לכל פעולה שנעשתה עם מפתח הגישה.
• בשדה 'responseElements' של הרשומה CloudTrail המייצגת את האירוע AssumeRole האחראי על יצירת מפתח הגישה הזמני.
בעת שימוש בממשק שורת הפקודה (CLI) או באחד מה-SDKs של AWS, השילוב של שתי רשומות אלו מספק את העקיבות הרצויה בחזרה לישות ה-IAM המקורית. באופן מפתיע, זה לא חל על פעולות המבוצעות דרך ה-AWS Console.
כאשר סשן קונסולה מופעל תחת תפקיד שנטל המשתמש (Assumed Role), כל פעולה שתבוצע דרך הקונסולה תירשם ב-CloudTrail עם מפתח גישה זמני השונה מזה שמופיע באירוע ה-AssumeRole המתאים, כיוון שהמפתח מופק על ידי AWS מתוך הבקשה המקורית.
אבל למה זה משנה? כדי להבין כיצד תוקפים יכולים לנצל את המוזרות Console Conceal לטובתם, בואו נעמיק בסיפור ההתקפה דרך עיניו של התוקף הבדיוני, Eve. כאשר אנו עוקבים אחר הנרטיב של Eve, נחשוף בהדרגה את פעולתה של הטכניקה Console Conceal. תיאור מקרה זה מציע גרסה פשוטה של תקריות דומות בהן נתקל הצוות שלנו.
13 Essential AWS IAM Best Practices
התוקפת Eve
בדרך כלשהי, Eve השיגה בהצלחה את מפתח הגישה הקבוע של משתמש IAM בשם Alice. עם אישורים אלו ביד, המטרה של Eve היא לשמור על פעילות ממושכת ועל התמדה (Persistence). כדי להשיג את מטרתה, Eve רוצה להסתיר את העובדה שהיא משתמשת במפתח הגישה של Alice, שכן הוא משמש כנקודת הדריסה היחידה שלה בחשבון ה-AWS.
למרבה הצער עבור Eve, כל פעולה שתבוצע באמצעות מפתח הגישה של Alice תירשם ב-CloudTrail, כאשר כל רשומה תכיל את אלמנט ה-userIdentity הבא:
כפי שמוצג ב-Figure 1, כל פעולה שמתבצעת על ידי Eve באמצעות מפתח הגישה מקושרת מיד למפתח הגישה הגנוב של Alice. חיבור פשוט זה מאפשר לצוותי אבטחה לאתר את המקור לפעולות חשודות, מה שמוביל ככל הנראה לתיקון מהיר של דריסת הרגל היחידה של Eve בסביבת ה-AWS.
AWS אבטחה Best Practices [Cheat Sheet]
העברת חשד ל-Bob עם מניפולציה של שם הפגישה
Eve מגלה תגלית משמעותית: באמצעות מפתח הגישה של Alice, היא יכולה להשתמש בהרשאות של Alice כדי ליטול את ה-'DevelopersRole', המחזיק גם הוא בהרשאות הדרושות לביצוע התקפתה. בנוסף, היא מבינה מה שהיא מקווה שהמגנים לא יבינו: שכאשר מבצעים קריאת AssumeRole, מזהה שם הסשן של התפקיד הוא רק פרמטר חופשי בשורת הפקודה, ולא מטא-דאטה מהימן או מאומת אודות סשן התפקיד.
כדי ליישם זאת, לפני ביצוע פעולות זדוניות בחשבון ה-AWS, Eve נוטלת את ה-'DevelopersRole' תוך מתן שם לסשן שלה 'bobB@techwave.com', באופן שהיא מקווה שיאט את המגינים ויטעה אותם:
aws sts assume-role --role-arnarn:aws:iam::121175308212:role/DevelopersRole --role- session-name bobB@techwave.com
כל פעולות נוספות שיבוצעו על ידי Eve במסגרת תפקיד זה יתועדו על ידי CloudTrail עם הרכיב 'userIdentity' הבא:
מנקודת המבט של Eve, תרחיש זה נראה חיובי ביותר. כפי שניתן לראות ב-Figure 2, חוקר הבוחן את האירוע שהוביל לחקירה לא ימצא אינדיקציה למפתח הגישה הגנוב של Alice. במקום זאת, אלמנט ה-userIdentity מכיל מפתח גישה זמני (המתחיל ב-'ASIA') ואת שמו של Bob.
למרבה המזל עבור החוקרים ועבור Bob, Eve אכן הותירה עקבות – אירוע ה-AssumeRole שיזם את הסשן. Eve גם השאירה את פירור הלחם המושלם – מפתח הגישה הזמני. הבה נבחן את יומן ה-CloudTrail של אירוע ה-AssumeRole:
אירוע ה-AssumeRole ב-Figure 3 חושף את הסיפור כולו. על ידי ניתוחו, חוקרים יכולים לקשר בקלות את הסשן הזדוני למפתח הגישה של Alice. כדי לזהות זאת, מגיב צריך רק לחפש אירוע AssumeRole שבו מזהה מפתח הגישה בשדה 'responseElements' זהה לזה שנמצא ברשומה החשודה. חיבור מכריע זה מוביל את המגיב ישירות למשתמש שנפגע ולפרטי האבטחה המשויכים אליו, וחושף את הניסיון להסתיר זאת על ידי הפללת Bob המסכן.
איך להיפטר ממפתחות גישה ב-AWS - חלק 1: הניצחונות הקלים
Leveraging Console Conceal
לאיו (Eve) יש עוד טריק בשרוול. לאחר נטילת ה-'DevelopersRole' ולפני נקיטת כל פעולה נוספת, Eve ממשיכה ליצור סשן קונסולה מאוחד (Federated Console Session). סשן קונסולה מאוחד הוא אמצעי מיושן (בן יותר מ-10 שנים) אך עדיין תקף לגישה ל-AWS Console, שאינו משנה את הרשאות ה-IAM של הישות, אלא ממיר באופן פשוט סשן CLI לסשן קונסולה.
עם זאת, בשל המאפיין של Console Conceal, כל פעולה שתבוצע על ידי Eve דרך ה-AWS Console לא תירשם עם מפתח הגישה הזמני של סשן התפקיד שלה, אלא עם מזהה מפתח גישה שאינו זהה לזה המופיע באירוע ה-AssumeRole. המשמעות היא שהחוקרים יצטרכו שיטה חדשה כדי לזהות את אירוע ה-AssumeRole המקביל המקושר למפתח שנפרץ של Alice. על ידי מינוף Console Conceal, Eve הצליחה להעלים את פירור הלחם הטוב ביותר, דבר שעלול בהחלט להאט את החוקרים בדרכם לנטרול דריסת הרגל הזדונית שלה.
Console Conceal Countermeasures
אנחנו לא יכולים לתת ל-Eve להתחמק מזה! הבה נדון הן בדרכים למניעת Console Conceal באמצעות שימוש ב-SourceIdentity, והן בדרכים לשמירה על עקיבות גם אם טרם הגדרתם את SourceIdentity.
SourceIdentity
בקצרה, Source Identity הוא מזהה בלתי ניתן לשינוי (Immutable) שעובר דרך אירועי נטילת תפקיד. הוא גם מעניק למנהלי מערכת שליטה על הערך הראשוני שמוטבע במזהה. עבור גישה מאוחדת (Federated Access) לתפקיד IAM עם SAML או OIDC, ערך ה-SourceIdentity מגיע ישירות מספק הזהויות (Identity Provider).
במקרה שבו דנו כאן, שבו משתמש IAM נוטל על עצמו תפקיד IAM, המדיניות היא גמישה, אך רוב הארגונים צריכים פשוט לדרוש שזהות המקור תהיה מוגדרת כשם המשתמש ב-IAM של המשתמש שנוטל את התפקיד. הנה דוגמה למדיניות אמון (Trust Policy) של תפקיד IAM שעושה בדיוק את זה:
עם מדיניות זו, סיבוכי העקיבות נעלמים – Eve לא יכולה ליטול את התפקיד בהצלחה אלא אם היא תטביע את שם המשתמש של Alice בפרמטר זהות המקור. למרות שהיא עדיין יכולה להכניס מה שתרצה בשם סשן התפקיד, הפער בין השניים סביר להניח שימשוך יותר תשומת לב, לא פחות:
aws sts assume-role --role-arn arn:aws:iam::121175308212:role/DevelopersRole --role- session-name bobB@techwave.com --source-identity aliceA@techwave.com
והכי חשוב, זהות המקור מופיעה גם ב-CloudTrail. אם נסתכל על אותו אירוע שראינו קודם (Figure 2), אנו רואים שה-sourceIdentity מופיע כעת בתוך המבנה UserIdentity, ומספק מעקב ישיר הן לקריאה AssumeRole והן לכל הפעולות הבאות.
היתרונות הללו לעקיבות ברורים למדי, ואנו ממליצים לך להקדיש זמן לפרוס SourceIdentity עבור הארגון שלך. תוכל ללמוד עוד על SourceIdentity על ידי עיון בתיעוד AWS .
Sourcing Identities ללא SourceIdentity
אבל מה קורה אם אתם מוצאים את עצמכם במצב כזה ללא היתרונות של SourceIdentity?
המפתח למלחמה בConsole Conceal הוא איתור האירוע AssumeRole המתאים לפעילות הקונסולה של Eve - אבל איך נוכל למצוא אותו בלי מפתח גישה אינדיקטיבי שיגיד לנו היכן לחפש?
הגישה הראשונה שעלולה לעלות על הדעת היא ביצוע קורלציה בין אירועי קונסולה זדוניים לאירועי AssumeRole תואמים באמצעות כתובות IP. אף שזה מפתה, גישה זו תעוכב לרוב בשל העובדה שלאירועי קונסולה רבים יהיו כתובות IP פנימיות של AWS כמקור. גישה אחרת תהיה לסרוק את כל נטילות התפקידים בפרק הזמן שקדם לפעולות הזדוניות של Eve. בהתאם לשימוש של הארגון בתפקידי IAM, זה עלול להיות מאמץ מייגע ביותר, אם לא בלתי אפשרי.
המצאנו מתודולוגיה חדשה לאוטומציה של החיפוש אחר ה-AssumeRole התואם, תוך שימוש במספר שדות כמצביעים (ראו Figures 6 ו-7):
• principalId: החלק השני של ה-principalId תואם ל-roleSessionName בתוך ה-requestParameters של אירוע AssumeRole מתועד.
• userName: שדה זה מייצג את שם התפקיד ומתאים ל-roleName בתוך ה-requestParameters של אירוע AssumeRole קודם.
• sessionContext_attributes_creationDate: ניתן להתאים שדה זה ל-eventTime של אירוע AssumeRole קודם. עם זאת, חשוב לציין שה-eventTime באירוע AssumeRole עשוי להיות מוקדם יותר במעט (עד שנייה אחת).
הגדרת ברירות מחדל מאובטחות ב-AWS והימנעות מהגדרות שגויות
תַקצִיר
גילוי הזהות הרלוונטית מאחורי התראה הוא קריטי לפעולות אבטחה בענן. למרות חשיבות זו, ב-AWS, שרשראות נטילת תפקידים יכולות לטשטש את הישות שמאחורי התראה. תכונות מעקב משופרות אחר סשנים שמסופקות על ידי AWS, כגון SourceIdentity, יכולות להסיר מורכבות זו, אך לקוחות רבים אינם מפעילים פונקציונליות זו כברירת מחדל. טכניקת Console Conceal מנצלת את תצורת ברירת המחדל הזו כדי לטשטש זהויות מקור ביומני CloudTrail, מה שמקשה על זיהוי והתגובה לאיומים אלו.
הטכניקה ממחישה את החשיבות במינוף תכונות AWS כמו SourceIdentity כדי לאפשר חקירה ותגובה יעילה לאיומים. עם זאת, אם תכונות אלו אינן מופעלות, פלטפורמת ה-Cloud Detection and Response שלנו עדיין יכולה לשחזר זהויות מקור ולספק הגנה יעילה מפני טכניקת Console Conceal.