מתקפות Desync מבוססות CRLF: עריפת ראשי זרמי HTTP
אמ;לק
מאמר זה מציג כיצד CRLF injection, המכונה כאן CRLF-Power, מאפשרת מתקפות Desync חמורות על זרמי HTTP. החוקרים מראים שחולשת HTTP Header Injection מוערכת בחסר ועלולה להוביל לנזקים קטסטרופליים, מעבר ל-XSS או הפניות פתוחות.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: CRLF-Powered Desync Attacks: Beheading HTTP Streams

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
Tom Stacey
• פורסם: יום רביעי, 5 באוגוסט 2026 בשעה 23:30 UTC
• עודכן: יום רביעי, 5 באוגוסט 2026 בשעה 23:30 UTC
תַקצִיר
במאמר זה נראה כי HTTP Header Injection זוכה להערכת חסר חמורה. שכחו מהפניות פתוחות או מ-Cross-Site Scripting, ואמצו במקום זאת את הפוטנציאל הקטסטרופלי של תולעת ה-CRLF-Powered Desync.
נתחיל בללמד אתכם כיצד לקחת פרימיטיב הזרקת כותרת פשוט ולהפוך אותו לתולעת דה-סינכרון (desync worm) מלאה. לאחר מכן, נציג שיטות חדשות לזיהוי וניצול של דה-סינכרון מבוסס IP ומבוסס חיבור, שמונעים ניצול חוצה-רשתות על ידי העברת ביצוע הדה-סינכרון לדפדפן של הקורבן, כדי ליצור XSS יש מאין ולגנוב עוגיות HTTPOnly.
לאורך הדרך, נעזור לכם להימנע מאסונות דה-סינכרון מקריים, כמו מצב שבו כל משתמש פעיל ביעד שלכם נכנס לחשבון שלכם, מה שגורם לסל הקניות שלכם להתמלא בפריטים אקראיים של משתמשים אחרים בכל רענון דף.
שיתוף פעולה
מאמר זה נכתב בשיתוף עם Tobia Righi מ-TurtleSec. במהלך השנה האחרונה שיתפנו פעולה במחקר זה כדי להבטיח שכל טכניקה נדחקה לקצה גבול היכולת. זה עבד לא רע, ובסופו של דבר הצגנו יחד את התוצאות ב-BHUSA וב-DEFCON. אתם יכולים לקרוא את הגרסה שלו למאמר בבלוג של TurtleSec.
• Response Queue Poisoning דרך Request Splitting
• Header Injection דרך Custom Upstream Header
• Header Injection דרך Non-Path Insertion Points
• גאדג'ט Cache Poisoning ו-AI-Generated HEAD
• Bypassing Access Controls דרך Request Tunnelling
• Browser-Powered Connection-Locked Desyncs
• Browser-Powered Request Splitting - HEAD + Range
• Browser-Powered Request Splitting - Stealing HTTPOnly עוגיות
Research Origins
לפני כשנה נתקלנו בפוסט הזה ב-Bluesky שהזכיר טכניקת תקיפה ששמענו עליה, אך מעולם לא נתקלנו בה בטבע. הפוסט הטריד אותנו, שכן הוא טען שהמתקפה "אינה נדירה כל כך", למרות הכישלון שלנו למצוא אותה. נוסף על כך, ידענו על לפחות שני מאמרי מחקר נוספים באותו נושא (שניהם נכללו ברשימת ה-Top 10 Web Hacking Techniques של השנה שלהם).
הראשון, Making HTTP header injection critical via response queue poisoning מאת James Kettle, מסביר כיצד ניתן להשיג HTTP Request Smuggling באמצעות פיצול בקשות, תוך ציון מקרה בוחן בודד כראיה. השני, HTTP Request Splitting Vulnerabilities Exploitation מאת Sergey Bobrov, בוחן עד כמה נפוץ פיצול בקשות למעשה עקב תצורה שגויה נפוצה ב-Nginx, אך מזכיר רק בקצרה את הפוטנציאל לדה-סינכרון.
זה גרם לנו לחשוב: מה יקרה אם ניקח את טכניקות הדה-סינכרון של James ונחיל אותן על כל מה שנראה פגיע להזרקת כותרות HTTP? לאחר המפגש הראשון, הבנו במהירות את הפוטנציאל של הטכניקה והתחלנו לזהות פערים בהבנה הנוכחית שלה.
HTTP Request Smuggling
מאמר זה יעסוק בהרחבה ב-Request Smuggling, ולכן אנו ממליצים בחום לעבור על המשאבים החינמיים שלנו ב-Web Security Academy אם אינכם מכירים את הנושא.
Request Header Injection
בתצורות Nginx (שרת אינטרנט פופולרי במיוחד), אם המשתנה $uri כלול בהנחיית proxy_pass, Nginx ינרמל את נתיב הבקשה לפני השימוש, תוך פענוח URL של כל התווים המקודדים, כולל רצפי CRLF (%0d%0a). זה מאפשר לנו להחדיר שורות חדשות לבקשה שמועברת לשרת ה-upstream, ובכך להשיג שליטה מלאה על מבנה הבקשה.
לדוגמה, כאן אנו מחדירים כותרת Content-Length לא חוקית תוך שמירה על התחביר של הבקשה ומייצרים תגובה צפויה של 400.
כדי לייצג טוב יותר את המבנה של הזרקות אלו, נשתמש בתחביר Hackvertor הבא, שעוזר מאוד כשמדובר בעבודה עם נקודות תורפה מסוג זה בתוך Burp Suite.
Detecting Request Header Injection
זיהוי הזרקת כותרות בקשה הוא למרבה המזל די פשוט. החדירו כותרת או חתיכת תחביר HTTP לא חוקי כדי לייצר קוד סטטוס צפוי.
HTTP Request Splitting
מבחינה היסטורית, פיצול בקשות התייחס לצורה עוצמתית במיוחד של Cross-Site Request Forgery. עם זאת, James הסביר שעל ידי פיצול הבקשה בדיוק לשתי בקשות ושימוש במעט אוטומציה, ניתן להשיג Response Queue Poisoning (RQP).
טכניקה זו אינה מפרה את ה-RFC בשום אופן באמצעות כותרות שעברו מוטציה. שני רצפי CRLF ברצף הם פשוט גבול נוסף בין בקשות, וכתוצאה מכך, הטכניקה הזו עובדת מצוין באופן טבעי.
ראוי לציין שלעתים נדרשת הכותרת Connection, אך לא תמיד. אנו ממליצים להוסיף אותו רק כדי להתנסות, אך למען הבהירות, הסרנו אותו מהדוגמאות שלנו.
Response Queue Poisoning דרך Request Splitting
RQP היא מתקפה מרהיבה באמת, שבה אתם מבריחים שתי בקשות מלאות. זה גורם לשרת לאבד את המעקב אחר התגובה שאמורה להגיע לכל משתמש, ובמקום זאת הוא שולח לכולם תגובות אקראיות המיועדות למשתמשים אחרים.
מנקודת מבט של תוקף, זה אומר שאנחנו יכולים לאסוף ברציפות תגובות המיועדות למשתמשים אחרים, המכילות כל מיני נתונים רגישים, כל זאת תוך כדי מניעת שירות לכל השאר.
RQP בתוך Infrastructure של CDN
לאחר מספר ימי סריקה, ורק על ידי יישום הטכניקות המתוארות במאמר Making HTTP header injection critical via response queue poisoning, מצאנו במהירות דומיין שבו יכולנו להפעיל RQP.
עם זאת, כשעשינו זאת, שמנו לב שהתגובות שקיבלנו לא הגיעו מאפליקציית היעד שלנו. במקום זאת, קיבלנו זרם של תגובות מיישומים שונים שאינם קשורים, שכל אחד מהם מריץ טכנולוגיות אחרות. בהתחשב במגוון התוכן הלא קשור שקיבלנו, הבנו שהדה-סינכרון מתרחש בתוך התשתית של ה-CDN עצמו. כדי לאשר זאת, זיהינו מאיזה דומיין הגיעה כל תגובה גנובה, ולאחר מכן בדקנו אם המארח הזה מתארח ב-CDN של היעד.
כשדיווחנו על כך לתוכנית, הם לא האמינו לנו וביקשו ראיות נוספות. זה אילץ אותנו לנקוט בגישה מסוכנת משמעותית.
כאשר מפעילים דה-סינכרון כל כך קרוב לקצה (edge), לעיתים קרובות תגלו שניתן לנתב בקשות לדומיינים שרירותיים ב-CDN על-ידי התאמת כותרת ה-Host. עם זאת בחשבון, מצאנו במהירות גאדג'ט אחסון מתמשך והשתמשנו בהתקפת קידומת קלאסית כדי לאחסן בקשות של משתמשים אחרים בשדה הכינוי של החשבון שלנו. כל בקשה שנתפסה כללה כותרת Host שציינה לאן הבקשה נותבה במקור, מה שסיפק לנו מספיק ראיות לבדיקה.
מבחינת ההשפעה, כתוצאה מלכידת בקשות, התחלנו גם ללכוד קובצי Cookie ואסימוני אישור עבור אלפי יישומים המתארחים ב-CDN. הם אכן התעקשו שנספק עוד ראיות.
Header Injection דרך Custom Upstream Header
מדי פעם תיתקל בהתנהגות שבה ההזרקה שלך מסתיימת בתוך כותרת מותאמת אישית ולא בנתיב.
ברגע שמבינים היכן מתרחשת ההזרקה, מקרים אלה הם טריוויאליים לניצול. אצל ספק תקשורת (Telecoms) גדול, יכולנו לסיים את הבקשה באופן מיידי ולהזריק בקשה מלאה שנייה, ושוב לייצר RQP.
לאחר שהרצנו את הניצול עם 500 חיבורים במשך יותר מ-20 דקות, בסופו של דבר התחלנו לגנוב אסימוני גישה מהתשתית הפנימית שלהם, והשגנו לנו פרס נכבד של $20,000.
Header Injection דרך Non-Path Insertion Points
ברוח דומה, ייתכן שנקודת ההכנסה שלך לא תמיד היא הנתיב של הבקשה. ידענו שזה אפשרי תיאורטית, אבל לא הצלחנו למצוא מקרה אחד עד ממש לאחרונה כשביקשנו Claude לבנות עבורנו את הסריקה. אנחנו לא בטוחים מה שונה לגבי הגישה שלו, אבל זה הביא מיד מקרה של הזרקת כותרת בקשה בתוך קובץ Cookie של ספק תשלום.
כאן, ההזרקה שלנו מסתיימת בחזרה בנתיב הבקשה במעלה הזרם, מה שהופך את הניצול באמצעות RQP לטריוויאלי.
לאחר הפעלת הניצול שלנו, שמנו לב שקיבלנו מספרי כרטיסי אשראי ונתוני PII ממספר תאגידים גדולים. בזמן שהדגמתי זאת לעמית שלי לשעבר (אתה תותח, Wictor), הוא ציין שכותרות התגובה הצביעו על כך שהדה-סינכרון מתרחש בתוך אשכול ה-Kubernetes של הספק, מה שמאפשר לנו לשלוף נתוני לקוחות באופן אקראי עבור כל ארגון המשתמש בספק התשלום.
AI-Generated Detection Techniques
בשלב זה של המחקר, טכניקות הזיהוי שלנו התחילו להיות פחות אמינות. בניסיון להמציא חדשים, שאלנו Claude. הוא חזר עם הכותרת Expect וקוד הסטטוס הייחודי שלו 417.
עם זה נוסף לכלי העבודה שלנו, מצאנו במהירות חנות בגדים פופולרית שנראתה פגיעה. למרבה הצער, כאשר מנסים את הגישה הרגילה שלנו להשתמש בשני רצפים CRLF ברציפות כדי לפצל את הבקשה, תמיד נקבל שגיאה וחיבור סגור.
עם זאת, עדיין הצלחנו להזריק כותרות מכיוון שבכך נמנע צורך להשתמש בשני רצפים CRLF ברציפות.
השאלה היחידה שנותרה אז הייתה, האם נוכל להשיג דה-סינכרון על ידי הזרקת כותרת אחת?
CRLF-Powered CL.TE Desync Attacks
על ידי יצירת בקשה עם כותרת Content-Length וכותרת Transfer-Encoding מוזרקת, הבנו שנוכל להשיג דה-סינכרון CL.TE קלאסי. כפי שנראה בהמשך, אפשר גם להשיג דה-סינכרון 0.CL, אך אלו מסובכים משמעותית לניצול, ולכן אנו ממליצים להיצמד לדה-סינכרון CL.TE במידת האפשר.
באמצעות טכניקת הזמן הקצוב, אתה יכול לקבל מושג טוב אם הכותרת המוזרקת שלך מעובדת במעלה הזרם או לא.
ה-Desync Disaster
לאחר שהבנו כיצד להפעיל ביטול סינכרון, רצינו לאשר שאנו יכולים להשפיע ישירות על משתמשים אחרים, על ידי הברחת עדכון לדף הפרופיל שלי.
זה עבד, אבל השתבש בצורה הרסנית מהר מאוד. לא שמנו לב שהתגובה תשקף את עוגיית ה-Session שלי, מה שגרם לכל משתמש שהושפע מהדה-סינכרון להיכנס באופן מיידי לחשבון שלי. זה יצר אינטראקציה משעשעת, שבה עגלת הקניות שלי התעדכנה בפריטים חדשים בכל רענון דפדפן, בזמן שאלפי משתמשים חיים ניסו "להילחם" על אותה עגלת קניות.
כדי לנצל את הפגיעות במלואה, בחרנו להחליף את כתובות האימייל של המשתמשים בכתובות שלנו, מה שמאפשר לנו לגנוב את החשבונות של כל משתמש חי בכל תת-דומיין של החנות. בסופו של דבר, התוכנית סלחה לנו על הטעות שלי ותגמלה אותנו בפרס של $2,200.
ה-Nested Response Mystery
בתת-דומיין של חשבונות של יצרן טלפונים גדול, הצלחנו לייצר התנהגות חריגה של תגובה מוערמת.
בתחילה טעינו לחשוב שמדובר ב-Request Tunnelling, שהיה מונע השפעה בין משתמשים. אבל בבדיקה מעמיקה יותר מצאנו שעם מספר חיבורים גבוה משמעותית, נוכל להפעיל דה-סינכרון מלא שישפיע על משתמשים אחרים.
אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות למה זה עבד, אבל הניחוש הטוב ביותר שלנו הוא שהחזית מבצעת קריאת יתר קטנה בעת עיבוד תגובות. עם זאת, במקום לזרוק את הנתונים הנוספים ולאפס את החיבור כאשר הוא נתקל ביותר נתונים מהצפוי, הוא מחליט לקרוא את הנתונים הנוספים ולהעביר אותם. זה משאיר אותנו עם חלון מירוץ קטן שבו תגובה נוספת שלמה יכולה בסופו של דבר לצרף לתגובות של משתמשים חיים אחרים.
למרבה הצער, המטען XSS של התגובה המקוננת שלנו לעולם לא יפעל, כי הכותרת Content-Type לא תציג את HTML.
כמוצא אחרון ובעצת חבר (צעוק אליך Daniel ), בחרנו ללכת על מטען עיוור XSS לכל מקרה. זה בסופו של דבר עבד בצורה מרהיבה, וגרם למשתף הפעולה שלנו לקבל פינגבקים מטלפונים ניידים בכל רחבי העולם.
כדי לנצל את ההתנהגות הזו באופן מלא, Tobia השתמש בגאדג'ט קוד QR מהמחקר הקודם שלו כדי לבצע השתלטות על חשבון על משתמשים חיים שרירותיים.
כשדיווחנו על כך לתוכנית, הם סגרו את הדו"ח במהירות כ"כפול" (duplicate). בדקנו שוב כמה חודשים לאחר מכן וגילינו שזרימת השחזור עדיין עובדת. חשדנו בכך, שלחנו אימייל לצוות האבטחה שלהם והצלחנו לפתוח מחדש את הדו"ח, כשעבור המאמצים שלנו הוענק פרס של 500 דולר.