ChaosDB מוסברת: ההתנהלות מול פרצת Cosmos DB של Azure
אמ;לק
זהו הסיפור המלא של פרצת ChaosDB ב-Azure, שהתגלתה על ידי צוות המחקר של Wiz. הפרצה איפשרה גישה בלתי מוגבלת למסדי נתונים של אלפי לקוחות Microsoft Azure.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: ChaosDB explained: Azure's Cosmos DB vulnerability walkthrough

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
זהו הסיפור המלא של פגיעות ה-Azure ChaosDB שהתגלתה ונחשפה על ידי צוות המחקר של Wiz, שם הצלחנו להשיג גישה בלתי מוגבלת לחלוטין למסדי הנתונים של כמה אלפי לקוחות Microsoft Azure. באוגוסט 2021 חשפנו בפני Microsoft פגיעות חדשה ב-Cosmos DB, שאיפשרה לנו בסופו של דבר לשלוף מפתחות פנימיים רבים המשמשים לניהול השירות, וזאת בהתאם לתהליך העבודה הבא:
• הגדרת קונטיינר Jupyter Notebook ב-Azure Cosmos DB שלך
• הרצת קוד C# כדי לקבל הרשאות root
• הסרת חוקי חומת אש שהוגדרו מקומית על הקונטיינר כדי לקבל גישה חופשית לרשת
• שליחת שאילתה ל-WireServer כדי לקבל מידע על הרחבות מותקנות, אישורים והמפתחות הפרטיים התואמים להם
• התחברות ל-Service Fabric המקומי, רשימת כל היישומים הפועלים, והשגת ה-Primary Key למסדי הנתונים של לקוחות אחרים
• גישה למופעי Service Fabric של אזורים מרובים דרך האינטרנט
בפוסט זה נדריך אתכם בכל שלב בדרך, עד לנקודה שבה השגנו גישה מנהלתית ל'קסם' שמניע את Azure.
חשיפת היסודות - מה זה Azure Cosmos DB?
Azure Cosmos DB הוא מסד נתונים NoSQL מנוהל במלואו לפיתוח אפליקציות מודרניות. זמני תגובה של אלפיות שניה בודדות, יחד עם יכולת מדרגיות אוטומטית ומיידית, מבטיחים מהירות בכל קנה מידה. המשכיות עסקית מובטחת עם זמינות המגובה ב-SLA ואבטחה ברמה ארגונית.
הושק במאי 2017, Cosmos DB הוא פתרון מסד נתונים מבוזר גלובלי המשמש לקוחות בעלי פרופיל גבוה, כולל חברות רבות Fortune500 (לפי gotocosmos.com).
ניתן לגשת ל-Cosmos DB באמצעות מפתחות API לפעולות קריאה, כתיבה ומחיקה, וניתן לנהל את ההרשאות באמצעות Azure IAM סטנדרטי. כדי לבצע פעולה כלשהי במופע Cosmos DB, פשוט צריך לספק את נקודת הקצה של Cosmos DB ואת מפתח ה-API המתאים (Primary Key). ה-Primary Key של חשבון Cosmos DB הוא המקבילה לסיסמת root במסדי נתונים מסורתיים ומקומיים.
מה זה Jupyter Notebook?
מופעי Azure Cosmos DB כללו בעבר קונטיינר Jupyter Notebook מוטמע – אפליקציית קוד פתוח המאפשרת ליצור ולשתף מסמכים המכילים קוד חי, משוואות, הדמיות וטקסט הסברי (לקריאה נוספת לחצו כאן). בעיקרון, זו דרך נוחה מאוד לייצג נתונים באמצעות קוד.
הקונטיינר של Jupyter Notebook מציע גישה לטרמינל וכן אפשרות לבצע אינטראקציה עם מופע ה-Cosmos DB שלכם באמצעות שפות תכנות שונות (כמו Python, C# ועוד). האישורים לחשבון ה-Cosmos DB מוגדרים מראש במשתני הסביבה של תמונת הקונטיינר, כדי לאפשר גישה שקופה דרך ה-SDK.
באג מס' 1: Jupyter Notebook Local Privilege Escalation (LPE)
ידענו שבתכנון, אתה יכול להפעיל קוד שרירותי ב-Jupyter Notebook. כמה דקות לאחר מכן, כבר השגנו הרשאות שורש. אֵיך?
כאשר השתמשנו בטרמינל של Jupyter או במחברת Python3 כברירת מחדל, הקוד שלנו הורץ כמשתמש ללא הרשאות, ללא יכולות sudo, בשם cosmosuser. נראה שכוונת מפתחי השירות הייתה שכל קוד שיבוצע בממשק זה ירוץ כ-cosmosuser.
עם זאת, כאשר הפעלנו קוד C# כלשהו, שמנו לב שהוא מבוצע עם הרשאות שורש.
נראה שלכל שפת תכנות ש-Jupyter Notebook תומכת בה יש תהליך 'מארח' (host) האחראי על הרצת הקוד שמסופק על ידי המשתמש והעברת הפלט ל-Web-UI. מסיבה לא ידועה, התהליך המארח של C# פעל ספציפית עם הרשאות root, מה שאומר שכל קוד C# הורץ גם הוא כ-root. השתמשנו בתצורה השגויה הזו כדי להסלים את ההרשאות שלנו בתוך הקונטיינר: צירפנו שורה לקובץ /etc/passwd, יצרנו משתמש חדש עם uid=0 ו-gid=0, עברנו למשתמש זה באמצעות פקודת ה-su, ובפועל קיבלנו הרשאות root בתוך הקונטיינר. ואם אתם שואלים מדוע רצינו להשיג הרשאות root מלכתחילה, התשובה פשוטה מאוד – היינו סקרנים לגבי הסביבה הזו: מי הבעלים שלה? האם היא משותפת בין משתמשים? הנחנו שכ-root, נוכל אולי לענות על כמה מהשאלות שנותרו ללא מענה.
באג מס' 2: Unrestricted Network Access
לאחר השגת הרשאות ה-root התחלנו לחקור את הקונטיינר, ובין היתר, הפעלנו את פקודת iptables כדי להציג את חוקי חומת האש המקומיים, הקובעים לאילו משאבי רשת נוכל לגשת – וחשוב מכך – לאילו לא.
בהסתכלות על כללי iptables, מצאנו את הכתובות האסורות הללו כביכול:
• 169.254.169.254 , ה-IMDS Metadata Service
• 10.0.0.0/16 רשת משנה, רשת משנה פנימית שלא הכרנו
• 168.63.129.16 , עוד כתובת IP לא מוכרת
מדוע מפתחי השירות הגדירו את הכללים הספציפיים הללו כדי למנוע מאיתנו גישה לכתובות IP אלו? למזלנו (או לרוע מזלם של המפתחים), כללי חומת האש הללו הוגדרו מקומית על הקונטיינר, שבו הרצנו קוד כ-root. לכן, פשוט מחקנו את הכללים (באמצעות הפקודה iptables -F), ובכך פינינו את הדרך אל אותן כתובות IP 'אסורות' ולכמה ממצאים מעניינים אף יותר.
חשוב לציין שלדעתנו, גישה בטוחה יותר לאכיפת חוקי חומת אש אלו היא מחוץ לקונטיינר ה-Jupyter Notebook, במקום שבו האקר לא יכול לעקוף אותם אפילו עם הרשאות root.
באג מס' 3: לא ה-Certificate We Deserve, אלא ה-Certificate We Need
לאחר פריצת הקונטיינר (Jailbreak) שהשגנו באמצעות שני הבאגים הקודמים, ערכנו סיור רשת שכלל גישה לכתובות ה-IP שנאסרו בעבר. הגישה שלנו הייתה שאם המפתחים טרחו לנסות ולמנוע מאיתנו גישה לכתובות הללו במפורש, סימן שעלינו להתאמץ ולנסות לגשת אליהן.
גישה לכתובת IP אסורה מס' 1 – IMDS
169.254.169.254 הוא שירות המטא-נתונים של Azure (IMDS). שירות זה מחזיק מטא-נתונים על מופע המכונה הווירטואלית (VM) הפועלת כעת, כגון אחסון, תצורת רשת ועוד. אתם פשוט שולחים בקשת HTTP ושולפים מידע ייחודי לכל VM. שלחנו בקשה וגילינו כמה דברים מעניינים:
• סביבת Azure שלנו הוגדרה ל-AzurePublicCloud, והמנוי שלנו ID לא היה מנוי בבעלותנו.
• osType שלנו הוגדר ל-Windows, למרות שהרצנו Linux פקודות בטרמינל Linux.
• יש לנו כתובת IP בתת-הרשת 10.0.0.0/16 – אותה תת-רשת שלא אמורה להיות לנו אליה גישה לפי חוקי חומת האש שהסרנו זה עתה.
כשחיברנו את כל הנקודות הללו, הבנו שאנחנו לא שואלים את שירות המטא-נתונים של הקונטיינר שלנו, אלא את זה של מכונת ה-HOST המארחת, שנראה כי היא מתארחת בסביבה משותפת כלשהי!
root@notebook:/home/cosmosuser# curl -s -H Metadata: true --noproxy "*" "http://169.254.169.254/metadata/instance?api-version=2021-02-01" | jq { "compute" : { "azEnvironment" : "AzurePublicCloud" , "customData" : "" , "evictionPolicy" : "" , "isHostCompatibilityLayerVm" : "false" , "licenseType" : "" , "location" : "eastus" , "name" : "CV2CW02_3" , "offer" : "WindowsServer" , "osProfile" : { "adminUsername" : "cosmosadmin" , "computerName" : "CV2CW02000003" , "disablePasswordAuthentication" : "" }, "osType" : "Windows" , "placementGroupId" : "[REDACTED]" , "plan" : { "name" : "" , "product" : "" , "publisher" : "" }, "platformFaultDomain" : "3" , "platformUpdateDomain" : "3" , "priority" : "" , "provider" : "Microsoft.Compute" , "publicKeys" : [], "publisher" : "MicrosoftWindowsServer" , "resourceGroupName" : "eastus-cdb-ms-prod-eastus1-cs1" , "resourceId" : "/subscriptions/[REDACTED]/resourceGroups/eastus-cdb-ms-prod-eastus1-cs1/providers/Microsoft.Compute/virtualMachineScaleSets/CV2CW02/virtualMachines/3" , "securityProfile" : { "secureBootEnabled" : "false" , "virtualTpmEnabled" : "false" }, "sku" : "datacenter-core-2004-with-containers-smalldisk" , "storageProfile" : { "dataDisks" : [ { "caching" : "None" , "createOption" : "Empty" , "diskSizeGB" : "128" , "image" : { "uri" : "" }, "lun" : "0" , "managedDisk" : { "id" : "/subscriptions/[REDACTED]/resourceGroups/EASTUS-CDB-MS-PROD-EASTUS1-CS1/providers/Microsoft.Compute/disks/CV2CW02_CV2CW02_3_disk2_[REDACTED]" , "storageAccountType" : "Premium_LRS" }, "name" : "CV2CW02_CV2CW02_3_disk2_[REDACTED]" , "vhd" : { "uri" : "" }, "writeAcceleratorEnabled" : "false" } ], "imageReference" : { "id" : "" , "offer" : "WindowsServer" , "publisher" : "MicrosoftWindowsServer" , "sku" : "datacenter-core-2004-with-containers-smalldisk" , "version" : "19041.985.2105050408" }, "osDisk" : { "caching" : "ReadOnly" , "createOption" : "FromImage" , "diffDiskSettings" : { "option" : "" }, "diskSizeGB" : "30" , "encryptionSettings" : { "enabled" : "false" }, "image" : { "uri" : "" }, "managedDisk" : { "id" : "/subscriptions/[REDACTED]/resourceGroups/eastus-cdb-ms-prod-eastus1-cs1/providers/Microsoft.Compute/disks/CV2CW02_CV2CW02_3_OsDisk_1_[REDACTED]" , "storageAccountType" : "Premium_LRS" }, "name" : "CV2CW02_CV2CW02_3_OsDisk_1_[REDACTED]" , "osType" : "Windows" , "vhd" : { "uri" : "" }, "writeAcceleratorEnabled" : "false" }, "resourceDisk" : { "size" : "4096000" } }, "subscriptionId" : "[REDACTED]" , "tags" : "federationName:cdb-ms-prod-eastus1-cs1;platformsettings.host_environment.service.platform_optedin_for_rootcerts:true" , "tagsList" : [ { "name" : "federationName" , "value" : "cdb-ms-prod-eastus1-cs1" }, { "name" : "platformsettings.host_environment.service.platform_optedin_for_rootcerts" , "value" : "true" } ], "userData" : "" , "version" : "19041.985.2105050408" , "vmId" : "[REDACTED]" , "vmScaleSetName" : "CV2CW02" , "vmSize" : "SQLG5_NP80s" , "zone" : "" }, "network" : { "interface" : [ { "ipv4" : { "ipAddress" : [ { "privateIpAddress" : "10.0.1.60" , "publicIpAddress" : "" } ], "subnet" : [ { "address" : "10.0.1.0" , "prefix" : "24" } ] }, "ipv6" : { "ipAddress" : [] }, "macAddress" : "[REDACTED]" } ] }
גישה לכתובת IP אסורה מס' 3 – WireServer
לאחר חיפוש בגוגל של כתובת ה-IP 168.63.129.16, גילינו שזו כתובת IP וירטואלית הקיימת בכל Azure VM, והיא מכונה WireServer:
ל-Microsoft כמעט אין תיעוד רשמי עבור WireServer. עם זאת, פול ליטבק (Paul Litvak) מ-Intezer עשה עבודה מדהימה במחקר שלו בנושא! כדאי לעיין בפוסט שלו בבלוג לגבי פגיעויות עבר ב-Azure WireServer.
למדנו ש-WireServer מנהל היבטים ותכונות של מכונות וירטואליות בתוך Azure, ובפרט את ההרחבות של כל Azure VM. הרחבות הן יישומי תוכנה ש-Azure מנהל, בין אם מדובר בתוכנת 'צד ראשון' (כמו סוכן ה-log analytics של Azure) או בתוכנת צד שלישי ש-Azure תומך בה (כמו Datadog). ככל הנראה, כדי להתקין ולהגדיר את ההרחבות הללו, כל ה-VMs של Azure מגיעים מותקנים מראש עם אחד משני סוכנים – אחד עבור Windows ואחד עבור Linux. אתם יכולים לחשוב על WireServer כעל ה-backend של הסוכנים הללו, המשמש לספק כל מידע שהסוכן צריך כדי לתפקד כראוי.
כשחזרנו לסוכן ה-WireServer עבור Linux, הידוע גם כ-WA-Agent או WA-Linux-Agent, הבנו שמדובר בפרויקט קוד פתוח המתארח ב-GitHub. אז צללנו לקוד המקור כדי ללמוד עוד על הפונקציונליות של WireServer.
Understanding WireServer
ניתן לבצע שאילתות ב-WireServer באמצעות HTTP ויש לו מספר נקודות קצה שמעניינות למטרות המחקר שלנו:
• Goal state – למעשה, ספר טלפונים של נקודות קצה שהסוכן צריך לשאול כדי להביא הגדרות תצורה שונות. אתם יכולים להוריד כל Azure VM Goal State כדי לשלוף את כל נקודות הקצה של התצורה הספציפיות למכונה הווירטואלית שלכם על ידי הרצת פקודת cURL פשוטה, כפי שניתן לראות בקטע להלן.