חזרה לפיד
articlesמקור: Security Docs — dotnet

OWASP — אבטחת .NET

אמ;לק

הנחיות OWASP לאבטחת .NET: אימות, הרשאות, פענוח נתונים והגנות Web.

סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות

נוסף ל-VibeSec:

$cat article.txt

>הנחיות OWASP לאבטחת .NET: אימות, הרשאות, פענוח נתונים והגנות Web.

התוכן המלא בעברית

תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.

הקדמה ¶

דף הנחיות זה מתמקד בהחלטות אבטחה עבור .NET ו-ASP.NET Core מודרניות. הנחיות עבור יישומי .NET Framework ישנים מופיעות בסוף המסמך.

שמור על זמן הריצה (runtime) והחבילות כשהם נתמכים ומתוקנים. עקוב אחר הודעות האבטחה של .NET, הכוללות גם התראות של ASP.NET Core.

אימות והרשאה ¶

השתמש ב-⁦ASP.NET⁩ ⁦Core Identity⁩ או באינטגרציה נתמכת של ספק זהות. אל תטמיע שחזור סיסמה או ניהול הפעלה מאפס.

הגנת חשבון ¶

• השתמש במאגר שתומך בנעילה (Lockout) ואפשר זאת עבור המשתמשים הרלוונטיים (LockoutEnabled). הגדר את IdentityOptions.Lockout והעבר את lockoutOnFailure: true לפונקציה PasswordSignInAsync, כך שניסיונות סיסמה כושלים ייספרו לצורך נעילה. ראה תצורת נעילה ב-Identity.

• החל הגבלת קצב (throttling) על כניסות ואימות רב-גורמי (MFA). הגן גם על תהליכי רישום ושחזור סיסמה; נעילת כניסה אינה מכסה זרימות אלו.

• החזר תגובות אימות עקביות , כולל תזמון דומה, כך שהכניסה, הרישום והשחזור אינם חושפים אם קיים חשבון.

סיסמאות ¶

• השתמש ב-⁦PasswordHasher⁩<⁦TUser⁩> של ⁦Identity⁩ ; אל תתקשר ישירות אל ⁦KeyDerivation⁩.⁦Pbkdf2⁩ כדי לאחסן סיסמאות.

• הגדר את PasswordHasherOptions.IterationCount עבור אלגוריתם ה-hash המשמש את גרסת ה-Identity שלך, בהתאם להנחיות ה-PBKDF2 של ה-Password Storage Cheat Sheet. בצע Benchmark לגורם העבודה (work factor) על חומרת הפריסה; אל תניח שברירת המחדל של המסגרת עומדת בהנחיות העדכניות.

• הגדר את IdentityOptions.Password.RequiredLength בהתאם להנחיות חוזק סיסמה. בטל את כללי ההרכב RequireDigit, RequireLowercase, RequireUppercase ו-RequireNonAlphanumeric. עדכן את הרישום המובנה ואת אימות איפוס הסיסמה בהתאם; ראה תצורת סיסמה ב-Identity. כמו כן, בצע סינון לסיסמאות נפוצות או פרוצות; הגדרות אורך והרכב בלבד אינן מספקות בדיקה זו.

עוגיות אימות ¶

הגדר את עוגיית היישום של Identity דרך ConfigureApplicationCookie:

• הגדר Cookie.HttpOnly = true ו-Cookie.SecurePolicy = CookieSecurePolicy.Always. בחר Cookie.SameSite שיתאים לזרימת האימות; בדוק כניסה מאוחדת (federated sign-in) לפני החמרת ההגדרות. HttpOnly מונע גישת סקריפט לעוגייה, אך אינו מונע מסקריפטים שהוזרקו לבצע בקשות מאומתות.

• הגדר ExpireTimeSpan מתאים. עם SlidingExpiration = true, פעילות המשתמש מחדשת את כרטיס האימות; זו אינה מגבלת הפעלה מוחלטת. ראה אפשרויות אימות עוגיות ותפוגת סשן.

• ודא ששינויים רגישים לאבטחה מעדכנים את חותמת האבטחה (security stamp) של המשתמש, על ידי קריאה ל-UserManager.UpdateSecurityStampAsync(user) במקרים בהם הפעולה אינה עושה זאת אוטומטית. השאר את אימות חותמת האבטחה של Identity מופעל. עוגיות קיימות נדחות באימות החותמת הבא, בכפוף ל-SecurityStampValidatorOptions.ValidationInterval; הביטול אינו בהכרח מיידי.

הרשאה ¶

העדף מדיניות ברירת מחדל הדורשת אימות, וסמן במפורש נקודות קצה ציבוריות עם [AllowAnonymous] או AllowAnonymous(). מדיניות זו מכסה רק בקשות המגיעות לתווך ההרשאה (authorization middleware); קבצים סטטיים המוגשים לפני כן אינם מוגנים על ידיה.

אימות לבדו אינו מעניק הרשאה. החל דרישות תפקיד או מדיניות בעלת שם (named-policy), כגון [Authorize(Policy = "...")] או RequireAuthorization("..."), על פעולות מורשות. פוליסות אלו אינן יורשות את מדיניות ברירת המחדל; כלול את דרישת האימות.

עבור הרשאות ספציפיות לאובייקט, השתמש ב-IAuthorizationService.AuthorizeAsync עם המשאב והפעולה המבוקשת לפני החזרת המידע או שינויו. לא מדיניות ברירת המחדל ולא תכונת [Authorize] בלבד מבצעות בדיקת משאבים זו. ראה Authorization and Insecure Direct Object Reference Prevention.

הפניות מחדש ¶

עבור כתובות URL להחזרה מקומית, השתמש ב-LocalRedirect או בדוק את Url.IsLocalUrl לפני ההפניה. אם נדרשים יעדים חיצוניים, בחר אותם מתוך רשימת היתרים (allowlist) הנשלטת על ידי השרת; ראה Unvalidated Redirects and Forwards.

טיפול בקלט ¶

הזרקת SQL ¶

• העדף שימוש בשאילתות LINQ של Entity Framework. עבור טקסט SQL, השתמש ב-API מבוסס פרמטרים הנתמך על ידי גרסת ה-EF Core שלך, כגון FromSql או FromSqlInterpolated. לעולם אל תשרשר ערכים לא מהימנים לתוך טקסט SQL המועבר ל-FromSqlRaw או ל-APIs של פקודות אחרות.

• פרמטרים מייצגים ערכים, לא שמות טבלאות או עמודות. מפה כל מזהה דינמי לרשימת הרשאות קבועה. פרמטריזציה אינה מחליפה הרשאה או חשבון מסד נתונים עם הרשאות מינימליות.

• ראה ⁦Query Parameterization and Database Security⁩ לדוגמאות ובקרות גישה למסד נתונים.

הזרקת פקודות OS ¶

ראה את ההנחיה .⁦NET⁩ ב-⁦OS⁩ ⁦Command Injection⁩ ⁦Defense Cheat Sheet⁩ .

זיוף בקשות בין אתרים ¶

כאשר הדפדפן שולח אישורים באופן אוטומטי, כולל עוגיות ואימות Windows, Basic או Digest, הגן על פעולות משנות מצב באמצעות אימות נגד זיוף (antiforgery) של ASP.NET Core. אל תשנה מצב בבקשות GET.

• ביישומי MVC, רשום את AutoValidateAntiforgeryTokenAttribute גלובלית עבור שיטות HTTP לא בטוחות. דפי Razor מספקים הגנה נגד זיוף כברירת מחדל. מסנני MVC אלה אינם מהווים תחליף לתצורת האנטי-זיוף הנדרשת עבור סוגי נקודות קצה אחרים.

• התאם יצירת אסימונים עם אימות בצד השרת. עבור טפסים שאינם מכוסים על ידי יצירת אסימון אוטומטי, השתמש במפורש ב-@⁦Html.AntiForgeryToken⁩(). בקשות JavaScript חייבות לשלוח את אסימון הבקשה בכותרת או בשדה הטופס המוגדר, יחד עם קובץ ה-cookie למניעת זיוף.

• אל תוסיף ⁦IgnoreAntiforgeryToken⁩ רק כדי לגרום לבקשה כושלת להצליח. ודא כיצד נקודת הקצה מאמתת בקשות ומדוע הגנה ⁦CSRF⁩ מיותרת לפני אי הכללה.

ראה ⁦Cross-Site Request Forgery Prevention⁩ עבור מודל האיום ובקרות מעבר לתצורת המסגרת.

סקריפטים בין אתרים (⁦XSS⁩) ¶

Razor מקודד פלט של משתנים רגילים בהקשרי HTML. אל תעקוף זאת עם Html.Raw או HtmlString עבור תוכן לא מהימן. קידוד HTML אינו הופך ערך לבטוח בתוך JavaScript, CSS או בכתובת URL; עקוב אחר ההנחיות הספציפיות להקשר ב-Cross-Site Scripting Prevention.

אימות קלט אינו תחליף לקידוד פלט. אם משתמשים חייבים להזין HTML, בצע לו חיטוי (sanitize) באמצעות ספריית חיטוי HTML מתוחזקת. השתמש ב-Content Security Policy כהגנה נוספת.

סריאליזציה ו-XML ¶

• אל תשתמש ב-BinaryFormatter; לא ניתן להפוך אותו למאובטח. העדף פורמט של נתונים בלבד כגון JSON עם System.Text.Json, ובצע דה-סריאליזציה לסוגים המוגדרים באפליקציה. אמת את הערכים המתקבלים לפני השימוש בהם.

• סקור את הסיכונים הספציפיים לסריאליזציה בהנחיות הדה-סריאליזציה של .NET. שימוש בסריאליזטור אחר אינו מסיר את הצורך באימות נתונים או בהגבלת ממירים מותאמים אישית ובחירת סוגים.

• עבור XML, השבת רזולוציית משאבים חיצוניים מיותרת ופעל לפי ההגדרות עבור מנתח ה-XML (parser) ב-.NET. ברירות המחדל משתנות לפי ה-API וגרסת המסגרת.

הגנת מידע ¶

הצפנה לאחסון ¶

• עבור סודות מקומיים ב-Windows, ProtectedData משתמש ב-Windows Data Protection API (DPAPI). בחר את ההיקף (scope) בזהירות: היקף משתמש קושר את הפענוח לחשבון זה, בעוד שהיקף מחשב מאפשר לחשבונות אחרים באותו מחשב לפענח את המידע. זה אינו מגן מפני קוד הפועל עם הרשאות המשתמש שמפענח.

• הגן על מקשי ⁦Data Protection⁩ של Core וכן על הנתונים שהם מגנים. בעת עקיפת התמדה של מפתחות, הגדר את ההצפנה במנוחה באופן מפורש והגבלת את הגישה למאגר המפתחות.

• עבור נתונים מאוחסנים אחרים, עקוב אחר ⁦Cryptographic Storage⁩ . אם אתה משתמש ב-⁦AesGcm⁩ ישירות, השתמש בבנאי עם גודל תג מפורש ולעולם אל תשתמש שוב ב-nonce עם אותו מפתח .

הצפנה לשידור ¶

השתמש ב-TLS ולא בפרוטוקול מותאם אישית להחלפת מפתחות. עבור יישומי דפדפן, הגדר UseHttpsRedirection ו-UseHsts, או אכוף אותם ב-reverse proxy. APIs צריכים לדחות בקשות HTTP לא מאובטחות; הפניה מחדש אינה יכולה לבטל חשיפה שהתרחשה בבקשה המקורית. ראה Transport Layer Security.

תצורה ופריסה ¶

• שמור סודות מחוץ לקוד המקור ותצורת הצ'ק-אין. השתמש ב-⁦User Secrets⁩ רק לפיתוח; זה לא אחסון מוצפן. השג אישורי ייצור מחנות סודית מנוהלת. ⁦Follow Secrets Management⁩ .

• הפעל יישומי ייצור מחוץ לסביבת הפיתוח (Development). השתמש בתווך (middleware) לטיפול בשגיאות והחזר שגיאות כלליות; אל תחשוף בתגובות עקבות מחסנית (stack traces), אישורים או פרטי בקשה.

• החל ⁦HTTP⁩ כותרות אבטחה באפליקציה או ב-proxy הפוך, כאשר מקום אחד אחראי לכל מדיניות. הימנע מהעתקת תצורת כותרת כללית מבלי לבדוק את דרישות האפליקציה.

• השתמש בהרשאות מערכת ההפעלה ובבידוד עבור רכיבים לא מהימנים. Code Access Security ואמון חלקי אינם נחשבים גבולות אבטחה נתמכים.

.NET Framework מדור קודם ¶

עבור סודות, .⁦NET⁩ Framework 4.7.1 ואילך יכול להשתמש ב-⁦Configuration Builders⁩ כדי לטעון ערכים ממקורות חיצוניים במקום להטמיע אותם ב-web.config.

⁦ASP.NET⁩ ⁦MVC⁩ ו-⁦Web Forms⁩ ¶

• ב-MVC, צור אסימונים עם @Html.AntiForgeryToken() ואמת אותם באמצעות [ValidateAntiForgeryToken] בפעולות משנות מצב. עבור AJAX, עקוב אחר הנחיות ה-antiforgery של Microsoft.

• ב-Web Forms, הגדר את ViewStateUserKey במהלך Page_Init או OnInit לערך בלתי צפוי וייחודי לסשן. זה מסייע בהגנה על ה-postbacks של ה-ViewState; נקודות קצה שאינן מאמתות ViewState עדיין זקוקות להגנה מפני CSRF.

• השאר את מצבי הניפוי (debugging) והמעקב (tracing) בייצור מושבתים והגדר תגובות שגיאה מותאמות אישית. השתמש בקידוד פלט המתאים להקשר; אימות בקשה לבדו אינו מונע XSS. ראה ASP.NET request validation.

אימות טפסים ¶

בהגדרות ⁦Forms Authentication⁩ , הגדר ללא קובצי cookie="⁦UseCookies⁩" , ⁦requireSSL⁩="true" וזמן קצוב מתאים. זה שומר את כרטיסי האימות מחוץ ל-⁦URLs⁩ ומגביל את קובצי העוגיות שלהם ל-⁦HTTPS⁩.

⁦Windows Communication Foundation⁩ (⁦WCF⁩) ¶

בחר מצב מחייב ואבטחה המספקים את הסודיות והאימות הנדרשים. ⁦WCF⁩ כריכות ומסמכי אבטחה ההבדלים ביניהם: ⁦BasicHttpBinding⁩ אינו מאובטח כברירת מחדל אך תומך ב-⁦HTTPS⁩ כאשר הוא מוגדר; ⁦TransportWithMessageCredential⁩ משלב הגנה על תחבורה עם אישורי הודעה. אל תניח ששם מחייב או שיטה ⁦HTTP⁩ בלבד מאבטחת שירות.

הפניות ¶

• Microsoft: הנחיות קידוד מאובטח עבור .⁦NET⁩

• מיקרוסופט: הגדר את ⁦ASP.NET⁩ ⁦Core Identity⁩

• מיקרוסופט: מנע זיוף בקשות בין-אתרים ב-⁦ASP.NET⁩ Core

#dotnet#security#owasp
קרא במקור

קריאה וכלים קשורים

אבטחת .NET / C#מונחי אבטחה והסברים בעברית