עקיפת הגנת מנהל המערכת דרך ניצול גישת ממשק משתמש
אמ;לק
מאמר זה מתאר שיטות לעקיפת הגנת מנהל המערכת (Administrator Protection) ב-Windows, שהוצגה כמענה לבעיות אבטחה ב-UAC. החוקר מצא 9 דרכי עקיפה, מתוכן 5 נבעו משימוש לרעה בגישת ממשק משתמש (UI Access) וקשורות לבעיות ותיקות ב-UAC. הממצאים מדגישים את האתגרים ביישום בקרות אבטחה יעילות במערכות הפעלה מורכבות.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: Bypassing Administrator Protection by Abusing UI Access
>מאמר זה מתאר שיטות לעקיפת הגנת מנהל המערכת (Administrator Protection) ב-Windows, שהוצגה כמענה לבעיות אבטחה ב-UAC. החוקר מצא 9 דרכי עקיפה…
התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
בפוסט האחרון שלי בבלוג הצגתי את התכונה החדשה Windows, Administrator Protection וכיצד היא נועדה ליצור גבול מאובטח עבור UAC במקום שבו לא היה קיים. תיארתי את אחת הדרכים שבהן הצלחתי לעקוף את התכונה לפני שהיא שוחררה. בסך הכל מצאתי 9 מעקפים במהלך המחקר שלי שכעת כולם תוקנו.
בפוסט זה בבלוג רציתי לתאר את שורש הבעיה של 5 מתוך 9 הסוגיות הללו, ובפרט את היישום של UI Access, מדוע מדובר בבעיה ארוכת שנים עם UAC שלא זכתה להערכה מספקת, וכיצד היא מתוקנת כעת.
שאלת הנגישות
לפני Windows Vista, כל תהליך שפעל על שולחן העבודה של המשתמש היה יכול לשלוט בכל חלון שנוצר על ידי תהליך אחר, למשל באמצעות שליחת הודעות חלון (window messages). התנהגות זו הייתה עלולה להיות מנוצלת אם משתמש בעל הרשאות, כגון SYSTEM, הציג ממשק משתמש על שולחן העבודה. משתמש מוגבל היה יכול לשלוט ב-UI ועלול היה להעלות את הרשאותיו. פעולה זו כונתה Shatter Attack, ובדרך כלל היא תוקנה על ידי הסרת רכיבי ממשק משתמש מקוד פריבילגי.
מכיוון ש-UAC עודד הרצת תהליכים ברמות הרשאה שונות על אותו שולחן עבודה, Microsoft הציגה תכונה נוספת: User Interface Privacy Isolation (UIPI). תכונה זו עשתה שימוש ב-Mandatory Integrity Control בתוך UAC כדי להגביל את האינטראקציה בין חלונות של תהליכים שונים. אם רמת השלמות (integrity level) של תהליך הייתה נמוכה מזו של התהליך שיצר את החלון, הוא נחסם מביצוע פעולות כמו שליחת הודעות לאותו חלון. כהגנה נוספת, החל מ-Vista, תהליכי משתמש אינם מורצים עוד על שולחן העבודה של "שירות" (service desktop), כך שגם אם UIPI היה לקוי, ממשק משתמש שנחשף על ידי תהליך שירות לא היה נגיש לתהליכים מוגבלים.
לשם דוגמה: לתהליך של משתמש מוגבל יש רמת שלמות "Medium", בעוד שתהליך מנהל (administrator) של UAC הוא ברמת "High". במקרה זה, UIPI יחסום את תהליך המשתמש המוגבל מלהעביר הודעות לכל חלון שנוצר על ידי תהליך המנהל, למעט קבוצה קטנה של הודעות המותרות במפורש. הדבר יחסום גם פונקציונליות UI אחרות, כגון windows hooks.
זה הציג בעיה עבור כל משתמש שהסתמך על טכנולוגיית נגישות, כגון קוראי מסך. אם תהליך הנגישות פעל בתור המשתמש המוגבל, הוא לא יכול היה עוד ליצור אינטראקציה עם תהליכי מנהל שנוצרו בשולחן העבודה. זה יהיה חסום הן מקריאת תוכן החלונות והן מביצוע פעולות כגון לחיצה על כפתור. זו לא הייתה פשרה מקובלת, ולכן Vista היה צריך דרך לאפשר ליישומים האלה להמשיך לעבוד.
הפתרון בו בחרה Microsoft היה להקצות דגל לאסימון הגישה (access token) של תהליך שנקרא UI Access. אם הדגל הזה היה מוגדר באסימון הגישה של התהליך בעת אתחול החיבור שלו לתת-מערכת ה-Win32, התהליך היה מקבל הרשאות מיוחדות לעקוף רבות מההגבלות שהוטלו על ידי UIPI. הפעלת דגל זה באמצעות קריאה ל-NtSetInformationToken עם מחלקת המידע TokenUIAccess הוגבלה על ידי בדיקת הרשאת SE_TCB_NAME, כך שלא ניתן היה לבצע זאת על ידי משתמש מוגבל. לכן, כדי ליצור תהליך עם יכולת UI Access, היה צורך בשירות מערכת שיאפשר את הדגל ויצור את התהליך החדש.
UAC כבר נזקק לשירות מערכת, ולכן יצירת תהליך UI Access שולבה באותו תהליך עבודה ששימש להפעלת תהליך מנהל באמצעות קריאת ה-RPC RAiLaunchAdminProcess. כאשר תהליך UI Access נוצר באמצעות קריאת RPC זו, הוא אינו מציג את בקשת האישור (consent prompt), בניגוד להעלאת הרשאות למנהל. הדבר חשוב, שכן אחרת היה קיים סיכון שהמשתמש לא יוכל ליצור את יישום הנגישות הדרוש לו כדי ללחוץ על בקשת האישור להעלאת הרשאות.
על מנת למנוע תוכנות זדוניות שרק טוענות שהיא יישום נגישות, השירות הטיל כמה בדיקות נוספות על קובץ ההפעלה שיש לעמוד בהן כדי לאפשר את דגל הגישה UI בתהליך החדש:
• עליו להיות מניפסט מוטבע עם התכונה uiAccess מוגדרת כ-true .
• עליו להיות חתום על ידי תעודת חתימת קוד המהימנה על ידי חנות אישורי השורש (root certificate store) של המחשב המקומי. אין דרישות מיוחדות מעבר לכך עבור התעודה; למשל, אין צורך ב-EKU מיוחד או בחתימה צולבת (cross-signing) של Microsoft.
• יש לאחסן אותו במיקום של מנהל מערכת בלבד בכונן המערכת, כגון: ספריית Program Files
• ספריית Windows (לא כולל כמה מיקומים ידועים לכתיבה)
• ספריית System32 (לא כולל כמה מיקומים ידועים לכתיבה)
אם כל הקריטריונים מתקיימים אז כאשר התהליך יושק באמצעות RAiLaunchAdminProcess השירות ייקח עותק של אסימון הגישה של המתקשר, יאפשר את דגל הגישה UI ויעלה את רמת היושרה באופן הבא בהתבסס על המתקשר:
• אם המתקשר הוא משתמש מוגבל של מנהל מערכת UAC הוא יקבע את רמת היושרה ל-High.
• אם המתקשר הוא מנהל, הוא יגדיר את רמת היושרה ל-High (בדרך כלל ללא הפעלה).
• אם המתקשר הוא משתמש רגיל, רמת השלמות מוגדרת לרמת השלמות של המתקשר בתוספת 16, עד למקסימום של High.
רמת שלמות High היא המקסימום המוחלט המותר להגדיר, למרות שקיימת רמה גבוהה יותר, "System" ששמורה לתהליכי שירות. שים לב גם שרמת השלמות של האסימון לא משתנה אם למתקשר כבר מופעל דגל הגישה UI, זה חשוב רק למשתמשים רגילים שלא מוגדרים אוטומטית לשלמות High. יתרון אחד של הגדרת רמת שלמות מוגברת הוא שלא ניתן לפתוח את התהליך שנוצר לגישת קריאה או כתיבה על ידי תהליך שלמות נמוך יותר, מה שמונע ממשתמש מוגבל להחדיר קוד לתהליך החדש ובהרחבה לקבל גישה לדגל הגישה UI.
במאמר מוסגר, ניתן להשבית את דגל ה-UI Access על האסימון ללא הרשאות TCB. תהליך UI Access תקף הפועל כמשתמש רגיל יכול "להעלות" את עצמו לרמת שלמות High על ידי הסרת הדגל מהאסימון שלו ולאחר מכן יצירה מחדש של עותק של עצמו דרך שירות ה-UAC. מכיוון שישנן 4096 רמות בין Medium ל-High, הדבר ידרוש קריאה לשירות UAC כ-255 פעמים; אמנם זה מעט "רועש", אך זה אכן עובד.
חשוב לציין שדגל ה-UI Access מתיר רק עקיפה של קבוצה מוגבלת של פעולות, כמו שליחת הודעות חלון לתהליכים אחרים בעלי רמת שלמות גבוהה יותר. הוא אינו מתיר שימוש בדברים כמו windows hooks, המאפשרים הזרקת קוד לתוך תהליך. לכן, תהליך UI Access הפועל כמשתמש רגיל עם רמת שלמות נמוכה מ-High יכול לקיים אינטראקציה עם תהליך מנהל שנוצר באמצעות הודעות, אך הוא לא יוכל לבצע פעולה פולשנית יותר כמו ביצוע hook לתור הודעות החלון.
עם זאת, אם משתמש מוגבל יוצר תהליך גישה UI, הוא יפעל עם רמת שלמות High ויכול להשתלט על כל תהליך מנהל המכיל חלון. ניתן ליצור אינטראקציה עם תהליך שירות עם רמת שלמות System רק באמצעות הודעות Windows. אבל אין גבול אבטחה בין מנהל מערכת לשירות מערכת ולכן זה חסר משמעות בפועל.
התוצאה הסופית היא שדגל הגישה UI ללא רמת שלמות High אינו מספיק כדי לסכן תהליך של מנהל מערכת באופן טריוויאלי, תזדקק לתהליך כדי לחשוף ממשק משתמש שיכול להיות אוטומטי כדי להפעיל קוד מיוחס. לדוגמה, שורת פקודה של מנהל מערכת יכולה להישלח הקשות מקש כדי להפעיל פקודה שרירותית.
עם זאת, אם יש לך אותה רמת שלמות כמו לתהליך היעד, דגל ה-UI Access הופך ללא רלוונטי ותוכל לסכן את התהליך ישירות (אם יש לו לפחות חלון אחד) באמצעות windows hooks להזרקת DLL. חלון זה לא חייב להציג ממשק משתמש; למעשה, טכנולוגיות כגון COM משתמשות ב-message-only windows "מתחת למכסה המנוע", שניתן להשתמש בהם כדי לסכן את התהליך מבלי להציג דבר למשתמש.
כמובן שכך הדברים פעלו ב-UAC הקיים, אך מה לגבי ה-Administrator Protection החדש והמשופר? התוצאה זהה לחלוטין ל-UAC הקיים עם אישור המנהל. תהליך ה-UI Access ירוץ תחת האסימון של המתקשר, שבמקרה זה יהיה המשתמש המוגבל ולא ה-shadow administrator. בתהליך זה יופעל דגל ה-UI Access ורמת השלמות תוגדר ל-High.
זוהי בעיה: עצם העובדה שתהליך רץ ברמת שלמות High מאפשרת לך לסכן כל תהליך אחר שרץ באותה רמה על אותו שולחן עבודה, גם אם התהליך ההוא רץ כמשתמש אחר. מכיוון שתהליך ה-UI Access רץ כמשתמש מוגבל, אין הפרדת פרופילים, שהיא אחד השיפורים המרכזיים ב-Administrator Protection.
ההעלאה לשלמות High גם היא שקטה, כך שלפחות ניתן יהיה לפרוץ את גבול האבטחה מבלי לבקש מהמשתמש, בהנחה שיש תהליך מנהל מתאים לניצול. כל מה שאנחנו צריכים כעת הוא דרך להשיג ביצוע קוד שרירותי בתהליך של High שלמות UI Access. למרבה המזל, יש הרבה דרכים לעשות זאת.
Achieving Arbitrary UI Access Execution
במהלך השנים היו מספר דרכים לביצוע קוד שרירותי כתהליך גישה High ברמת שלמות UI. אמנם Microsoft הבהירו שהם אינם בראש סדר העדיפויות לתיקון, אבל לפעמים כן. בואו נחלק את זה לסדרה של קטגוריות עם כמה פרטים היסטוריים כמו גם את המחקר האחרון שלי.
עקיפת בדיקת ה-Secure Application Directory
גישה אחת להפעלת קוד שרירותי היא עקיפת בדיקת מיקום הספרייה המאובטחת בשירות UAC. אם אתה יכול לעקוף את הסימון הזה, אתה יכול למקם או קובץ הפעלה חתום משלך, או קובץ הפעלה קיים שניתן לחטוף, למשל באמצעות DLL שתילה.
גישה אחת היא למצוא באג בשיטת AiCheckSecureApplicationDirectory בתוך appinfo.dll, המיישמת את הבדיקה. שיטה זו פותחת תחילה את נתיב הקובץ שסופק באמצעות RAiLaunchAdminProcess, ולאחר מכן קוראת ל-GetFinalPathNameByHandle על ה-handle כדי לוודא שהנתיב לא מנותב למיקום לא מאובטח. לאחר מכן היא מבצעת בדיקת מחרוזת פשוטה על הנתיב כדי לחפש ספריות כלולות או מוחרגות. מצאתי מעקף לבדיקה זו עוד ב-2017 ודיווחתי עליו ל-MSRC. הבדיקה לא לקחה בחשבון שאפשר לכתוב NTFS named stream לספרייה אם למשתמש המוגבל יש הרשאות כתיבה לאותה ספרייה.
לדוגמה, הספרייה C:\Windows\tracing ניתנת לכתיבה על ידי משתמש מוגבל, אך ספריית המשנה למעקב אינה נכללת במפורש בסימון כך ש-C:\Windows\tracing\file.exe לא ייחשב מאובטח. עם זאת, עם אותה גישה תוכל לכתוב זרם בעל שם בספרייה כך ש-C:\Windows\tracing:file.exe ייחשב בתוך הספרייה C:\Windows ובכך מאובטח. הבאג הזה לא תוקן בתור עלון אבטחה, אבל בסופו של דבר הוא נפתר בגרסה מאוחרת יותר של Windows ואינו ישים ל-Windows 11.
גישה נוספת היא למצוא קובץ או ספרייה הניתנים לכתיבה במיקום מאובטח שאינם מוחרגים במפורש בבדיקה. אם תמצא קובץ שניתן לכתיבה, תוכל להחליף אותו בקובץ ההפעלה שלך, שכן ה-API CreateProcessAsUser שבו משתמש שירות ה-UAC אינו דורש סיומת קובץ ספציפית עבור קובץ ההפעלה. אם תמצא ספרייה, תוכל פשוט להעתיק את קובץ ההפעלה לאותו מיקום.
בהתקנת ברירת מחדל לא נראה שיש מיקום כלשהו שאינו מכוסה. מיקום אחד שכן מצאתי במהלך המחקר הוא שלפעמים בעדכונים גדולים של Windows הספרייה Tasks מועתקת לספרייה Tasks_Migrated כגיבוי. ספריית גיבוי זו ניתנת לכתיבה כמו Tasks המקורית ולא נכללה ברשימת הספריות שלא נכללו. עם זאת, אין לך דרך ידועה להכריח אותו להיווצר, ומאז שציינתי זאת Microsoft הוסיפו אותו לרשימת הספריות להחריג.
הערה: מיקרוסופט אכן שכחה להוסיף סימון עבור זרמים בעלי שם ב-Tasks_Migrated , אולם בשל בקרת הגישה בספרייה לא ניתן לנצל זאת כמשתמש רגיל.