82% מהחברות מעניקות גישה לנתוני ענן לצדדים שלישיים ללא דעתן
אמ;לק
הרשאות זהות בענן מורכבות, ועלולות להוביל לחשיפה בלתי מכוונת של נתונים רגישים על ידי ספקים חיצוניים. המאמר מדגיש את הסיכונים הכרוכים בניהול לקוי של הרשאות צד שלישי בענן.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: 82% of companies unknowingly give 3rd parties access to all their cloud data

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
TL;DR
הרשאות זהות בענן הן מורכבות. כל כך מורכבות, שהרשאות תמימות למראה שניתנו לספקי צד שלישי עלולות להוביל לחשיפה לא מכוונת של כל הנתונים שלך. צוות Wiz Research ערך מחקר מקיף בנושא הרשאות שניתנו לספקי צד שלישי בסביבות ענן, והתוצאות הן קריאת השכמה:
• 82% מהחברות מספקות לספקי צד שלישי תפקידים בעלי זכויות יתר
• ל-76% מהחברות יש תפקידי צד שלישי המאפשרים השתלטות מלאה על החשבון
• למעלה מ-90% מצוותי האבטחה בענן לא ידעו שהם נתנו הרשאות גבוהות לספקי צד שלישי.
ברוב המקרים ההרשאות הללו קיימות ללא סיבה: הספק לא באמת זקוק להן, וצוות הלקוח אפילו לא מודע לכך שהעניק אותן לספק. הדוגמה הנפוצה ביותר היא מדיניות AWS ReadOnlyAccess, שהיא פופולרית מאוד בקרב ספקי צד שלישי (ברירת מחדל עבור 25% מהספקים שנכללו במחקר שלנו). ספקים ולקוחות מאמינים שמדובר במדיניות לא מזיקה, אך בפועל היא מספקת גישת קריאה רחבה לרבים מבסיסי הנתונים שלך, ל-DynamoDB, ל-S3 buckets, לתורי SQS ועוד. תוהים מדוע ספק כלשהו יזדקק להרשאות כה רחבות? ובכן, הוא לא.
לאחר המתקפה על SolarWinds והפרת התעודות ב-Mimecast, הסטטוס קוו חייב להשתנות. צוותי אבטחה צריכים להתמקד ב-"צמצום הסיכון מצד גורמים שלישיים בסביבת הענן שלך", כיוון שהוא מייצר פתח למתקפת שרשרת אספקה ואף עלול להוביל לסיכוני ציות. צמצום ההרשאות הניתנות לצדדים שלישיים הוא קריאה מיידית לפעולה עבור התעשייה ואחריות משותפת של לקוחות וספקים כאחד. על הלקוחות להיות פרואקטיביים ולבחון כל הרשאה מבוקשת, בעוד שעל הספקים להבין ש-"פחות זה יותר". פחות הרשאות פירושן פחות אחריות, בעוד שיותר מדי הרשאות עלולות להפוך אותם ליעד הבא עבור תוקפים.
בואו לצלול לתוך המספרים!
ערכנו מחקר מקיף על פני למעלה מ-1,300 חשבונות AWS, ניתחנו את 40+ ספקי הצד השלישי הפופולריים ביותר, וחיפשנו נתיבי הסלמה פוטנציאליים והרשאות שאינן בשימוש. למרות שהנתונים מתמקדים ב-AWS, הסיכונים שאנו דנים בהם רלוונטיים לכלל הענן, כיוון שאנו רואים בעיות דומות גם ב-Azure וב-GCP. מחקר זה מתמקד בחשיפה ישירה באמצעות תפקידי IAM.
כולם משתמשים בספקי צד שלישי
הנתונים שלנו מראים שרק ל-4% מהארגונים אין אפליקציות של צד שלישי בסביבתם. המשמעות היא שהסיכון לחשיפה מוגזמת רלוונטי כמעט לכל הארגונים הפועלים בענן. המספר הממוצע של ספקי צד שלישי עם תפקידי IAM חיצוניים הוא 5.2.
פירוט הספקים המובילים
הערכנו יותר מ-40 ספקים ובדקנו מקרוב את הרשאות ברירת המחדל שהם מבקשים לאחר השילוב. להלן סקירה כללית של הקטגוריות המובילות ו-20 ספקים מרכזיים בהן:
ניתוח תפקידים בעלי זכויות יתר
כל תפקיד הוערך על סמך הרשאות ברירת המחדל שזיהינו במספר סביבות. זה עזר למנוע תוצאות חיוביות שגויות שנגרמו על ידי הגדרות שגויות של לקוחות ספציפיים. הרצנו את התפקידים דרך מנוע ניתוח הזהויות שלנו שמחשב הרשאות יעילות ולוקח בחשבון את הדברים הבאים:
• מבנים מתקדמים ב-AWS כמו תנאים (Conditions) ו-SCPs
ל-AWS יש כ-250 שירותים שונים עם כ-9,000 הרשאות שונות. מנוע הניתוח שלנו לוקח בחשבון נתיבי הסלמת הרשאות ידועים כדי לקבוע את ההרשאות האפקטיביות. לדוגמה, הפעולה ec2:createInstances בשילוב עם IAM:PassRole מובילה להסלמת הרשאות, מכיוון שבעל התפקיד יכול ליצור מופע EC2 עם תפקיד IAM רב-עוצמה.
על פני הספקים שניתחנו, מצאנו כי:
• ב-76% מהארגונים הייתה לפחות אפליקציה אחת המאפשרת השתלטות מלאה על החשבון. גישה מסוג זה צריכה להישמר לתפקידים נבחרים תחת מעקב צמוד, ולעולם לא להינתן כחלק מהגדרת ברירת מחדל של ספק צד שלישי.
• 15% מהספקים מקבלים הרשאות כתיבה נרחבות המאפשרות להם לשנות משאבי ענן פעילים. ברוב המקרים, ניתן היה להגביל את הגישה.
• 82% מכלל הארגונים מעניקים לצדדים שלישיים גישת קריאה רחבה בתוך הסביבה שלהם. זהו סיכון משמעותי לדליפת נתונים רגישים ועלול להוות הן סיכון אבטחה והן סיכון פרטיות חמור.
זוהי רק תת-קבוצה קטנה של דוגמאות המדגישה מדוע פיקוח הדוק על שרשרת האספקה הוא קריטי. ההשפעה הפוטנציאלית של מתקפת משנה במקרה שאחד מהספקים הללו ייפרץ יכולה לנוע מדליפת נתונים רגישים ועד למתן המפתחות לממלכה כולה.
צלילה עמוקה: הרשאות נפוצות שמובילות לחשיפה לא מכוונת
מערכת הזיהוי AWS כל כך מורכבת שרוב הלקוחות לא מבינים אילו הרשאות הם מספקים לספקים שלהם. כשהראינו ללקוחות שלנו את תוצאות הניתוח, רוב צוותי האבטחה (מעל 90%!) אמרו לנו שהם לא מודעים לכך שצד שלישי בסביבתם קיבל הרשאות קריטיות כל כך.
כדי להבין טוב יותר את הסיכון, סעיף זה מספק סקירה מפורטת של 3 דוגמאות נפוצות להסלמת הרשאות, הסיכונים שלהן והצעדים המומלצים להפחתתם. תראו שרוב ההסלמות הן עדינות ודורשות מהנדס אבטחת ענן מנוסה ב-AWS כדי לזהותן. יתרה מכך, מצאנו שעל פי תיעוד הספקים, הרשאות אלו אינן נדרשות ברוב המקרים וניתן להגבילן בקלות כדי להפחית את הסיכון הכולל.
נתיב הסלמה מס' 1 – iam:PutRolePolicy
נתחיל מדוגמה פשוטה: iam:PutRolePolicy. זוהי אחת ההרשאות החזקות ביותר הקיימות ב-AWS, מכיוון שהיא מאפשרת למשתמש להוסיף כל מדיניות לכל תפקיד, ובכך למעשה להפוך את בעל ההרשאה ל'גיבור-על' בשני שלבים פשוטים 🙂
מובן מאליו שלעולם אין להעניק רשות זו לספק צד שלישי ללא התנאים וההגבלות המתאימים.
באופן מפתיע, למעלה מ-10% מהספקים שניתחנו משתמשים במדיניות זו, מה שמשפיע על אחוז גדול מהסביבות ומוביל לסיכון גדול להשתלטות על החשבון.
אחד הספקים הפופולריים ביותר במחקר שלנו המבקש את iam:PutRolePolicy הוא Spot. כפי שניתן לראות כאן, מדיניות ברירת המחדל היא נרחבת למדי ומבקשת מעל 100 הרשאות, רבות מהן בעלות זכויות יתר משמעותיות.
מדוע הספק מבקש את iam:PutRolePolicy?
Spot היא פלטפורמת תזמור (Orchestration) שעשויה להזדקק להרשאות נרחבות כדי ליצור משאבים שונים בסביבה.
כיצד אוכל לצמצם את הסיכון?
בעבודה עם פלטפורמת תזמור, תמיד צריכה להיות תת-קבוצה מוגדרת של מדיניות ותפקידים שהפלטפורמה מורשית להשתמש בהם. יש לתייג מדיניות ותפקידים אלה, ולהחיל על iam:PutRolePolicy תנאים נאותים שיגבילו את הגישה רק לאותם תפקידים.
Spot מספקת מדריך כיצד להגביל את המדיניות (כאן):
התפקיד כולל רשימת מדיניות מוגבלת, שאותה ניתן לצמצם עוד יותר על סמך משאבי AWS (AWS Resource), ולהחיל תנאים להגבלת הגישה לאזור (Region) ספציפי, ל-VPC, או על בסיס תגיות.
המחקר שלנו מצא שרוב הלקוחות לא שינו את הרשאות ברירת המחדל שביקשו על ידי Spot.
נתיב הסלמה מס' 2 – lambda:AddPermission
קשה יותר לזהות את הדוגמה הבאה. ההרשאה lambda:AddPermission משמשת להוספת מדיניות משאבים לפונקציות Lambda, ובכך לקבוע אילו שירותים יכולים לגשת לפונקציה, להפעיל את הקוד שלה או אפילו לעדכן אותו. הרשאה זו חזקה ביותר: בידיים לא נכונות, היא יכולה לאפשר לתוקף להשתלט על כל Lambda קיימת בחשבון ולנצל את הרשאותיה כדי להפוך ל'נבל-על'. בואו נראה איך:
• מציאת פונקציית Lambda בעלת הרשאות גבוהות בחשבון
• שימוש ב-lambda:AddPermission כדי להוסיף את lambda:UpdateFunctionCode ו-lambda:InvokeFunction לתפקיד ה-IAM המקורי
• הזרקת קוד התוקף לתוך ה-Lambda המקורית
• כעת התוקף יכול להסלים הרשאות ולמנף את התפקיד שניתן ל-Lambda
3 מהספקים שניתחנו דורשים lambda:AddPermission ויכולים להפעיל קוד בהקשר של כל פונקציית למבדה בחשבון של הלקוחות שלהם.
מדוע הספק צריך את ההרשאה הזו?
ברוב המקרים ההרשאה נדרשת עבור תרחיש ספציפי בעל סיכון נמוך. לדוגמה: לספק יש פונקציית Lambda והוא מעוניין להוסיף טריגרים לפונקציה זו באופן דינמי (למשל, קישור התראות אירועי S3 bucket לשליחה ל-Lambda), אך ללא הוספת הגבלות כלשהן, הלקוח יוצר חשיפה משמעותית להסלמה.
כיצד אוכל לצמצם את הסיכון?
הצמצום פשוט: כאשר מספקים הרשאה בסיכון גבוה לספק, תמיד יש להגביל אותה ככל האפשר. לשם כך, הגבילו את שמות פונקציות ה-Lambda במדיניות רק לאלו המשמשות את הספק (למשל, example-vendor-*) והגבילו את ה-Principal לסוג הטריגר המתוכנן (למשל, S3 בתרחיש של התראות על אירועי Bucket).
{ "Sid" : "LimitAddPermission" , "Effect" : "Allow" , "Action" : [ "lambda:AddPermission" ] , "Resource" : "arn:aws:lambda:*:*:function:example-vendor-*" , "Condition" : { "StringEquals" : { "lambda:Principal" : "s3.amazonaws.com" } } }
הגבלת היקף ההרשאות: למנוע הזהויות של AWS יש סט עשיר של תנאים המועילים להפחתת סיכונים. בעת שילוב ספקי צד שלישי, הצעד הראשון צריך תמיד להיות צמצום היקף המשאבים, במקום מתן גישה לכל דבר, יש להגביל את הגישה למשאבים ספציפיים. השלב השני הוא להשתמש בתנאים מתקדמים יותר כדי להגביל את החשיפה עוד יותר; לדוגמה, כאן אנו משתמשים ב-"lambda:Principal" כדי להגביל את ההרשאות לשירות S3 בלבד.
נתיב הסלמה מס' 3 AWS ReadOnlyAccess מדיניות מנוהלת
דוגמה מועדפת עלי היא המדיניות הידועה לשמצה AWS ReadOnlyAccess. הסיבה לכך שמדיניות זו מהווה סיכון כה גדול היא שהיא נראית לא מזיקה. "אין מה לדאוג, אנחנו רק צריכים גישת קריאה בלבד", מה שמעניק לצוות הלקוח תחושת ביטחון כוזבת. מכיוון שמדובר במדיניות מנוהלת של AWS, צוותי אבטחה מניחים שהיא בטוחה, אך מה שלרוב אינם מבינים הוא ש-AWS ReadOnlyAccess היא מדיניות מסוכנת ביותר החושפת את הלקוח לאיום משמעותי של דליפת נתונים. אם הגישה מגיעה לידיים הלא נכונות, מדיניות זו עלולה להוביל לדליפת נתונים קיצונית הכוללת PII, סודות וכל מידע אחר המאוחסן בענן.
25% מהספקים במחקר שלנו ביקשו ReadOnlyAccess ולכן יכולים לקבל גישה רחבה לנתוני הלקוח.
הדאגה הכי גדולה? אין סיבה אמיתית שספק כלשהו יבקש הרשאות רחבות כל כך. בואו נסתכל מקרוב על אחד מהספקים המובילים שמבקשים ReadOnlyAccess: NewRelic. למרות שלספק יש תיעוד נרחב כיצד לקוחות יכולים להגביל את הגישה, גילינו שרובם פשוט משתמשים במדיניות ברירת המחדל, למרות הסיכון המשמעותי.
מדוע הספק מבקש ReadOnlyAccess?
כפי שהוסבר כאן, המדיניות המומלצת היא ReadOnlyAccess בשל קלות הפריסה:
עם זאת, כאשר בוחנים את ההרשאות הנדרשות לכל אינטגרציה מקרוב, נראה כי NewRelic דורשת רק מטא-נתונים מהשירותים השונים, מה שמעלה את השאלה מדוע נעשה שימוש ב-ReadOnlyAccess כמדיניות ברירת מחדל. דוגמה אחת היא הרשאות ה-DynamoDB המבוקשות המתוארות כאן:
אז אם אין צורך אמיתי בגישה לנתונים, מדוע NewRelic מבקש הרשאות נרחבות באמצעות מדיניות ReadOnlyAccess? זו שאלה שנידונה באופן פעיל בפורום התמיכה של NewRelic ללא כל הנחיות ספציפיות עד היום. בעוד שהשתמשנו ב-NewRelic כדוגמה, אנו רואים שזו בעיה כלל-תעשייתית בקרב רבים מהספקים המובילים של צד שלישי, מה שמראה את הצורך בחריצות ואחריות רבה יותר מצד הספקים.
כיצד אוכל לצמצם את הסיכון? לעולם אל תיתנו לספקי צד שלישי ReadOnlyAccess! זה פשוט מאוד, שכן לאורך כל המחקר שלנו לא מצאנו אף ספק שבאמת זקוק למדיניות מנוהלת זו. עבור צוותי אבטחה זה אומר: תמיד צמצמו הרשאות, באופן אידיאלי השתמשו ב-ViewOnlyAccess, שהיא פחות מסוכנת משמעותית מכיוון שהיא מספקת גישה למטא-נתונים בלבד, ללא כל גישה לתוכן עצמו. צעד נוסף להפחתת חשיפה לסיכונים הוא מינוף הצפנה במידת האפשר, שכן הדבר מחייב את הקורא להחזיק בהרשאות נוספות למפתחות KMS, ובכך מצמצם את משטח התקיפה.