חזרה לפיד
articlesמקור: GitGuardian Blog25.9.2026

דליפת פרטי גישה מכלים קודים מבוססי AI: Cursor, Claude Code ו-Copilot

אמ;לק

כלי קידוד מבוססי AI כמו Cursor, Claude Code ו-GitHub Copilot מדליפים פרטי גישה (credentials) בקובצי הגדרות, לוגים והיסטוריית מעטפת. דליפות אלו אינן מזוהות בסריקות רגילות של רפוזיטורים או CI. המאמר מסביר היכן פרטי הגישה הללו מצויים ומציע דרכים למנוע את הדליפה.

סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות

נוסף ל-VibeSec:

כותרת מקורית: AI Coding Agents Are Leaking Credentials: Cursor, Claude Code, Copilot, and MCP

דליפת פרטי גישה מכלים קודים מבוססי AI: Cursor, Claude Code ו-Copilot

התוכן המלא בעברית

תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.

⁦TL⁩;⁦DR⁩

• השביל הנסתר: Cursor, Claude Code, ו-GitHub Copilot מאחסנים אישורים בתוך קובצי תצורה, משתני סביבה (env variables), יומנים (logs), היסטוריית פקודות של ה-shell וקבצים זמניים שסורקי מאגרים ו-CI לעולם לא בודקים.

• הראיות: דו"ח State of Secrets Sprawl 2026 של GitGuardian מצא 24,008 סודות ייחודיים בקובצי תצורה ציבוריים של MCP, מתוכם 2,117 תקפים, בנוסף לשיעור דליפה של 3.2% ב-commits שבוצעו בעזרת Claude Code.

• התיקון: GitGuardian Developer Endpoint Protection חושף את השביל הזה בכל רחבי הארגון באמצעות ניהול מלאי סוכנים מקומיים, סריקת מכונות, ווים (hooks) של AI ואסימוני דבש (honeytokens), כך שצוותי אבטחה יכולים לטפל בבעיה לפני התפשרות.

כיצד סוכני קידוד ⁦AI⁩ מטפלים באישורים

סוכני קידוד יכולים לקרוא קבצים, להריץ פקודות ולהתקשר לשירותים חיצוניים. תהליכי האימות מול ספקי מודלים, פלטפורמות בקרת גרסאות וכלים מחוברים יוצרים מספר דרכים שבהן אישורים נשארים על נקודת הקצה:

• מאוחסנים: ניתן למקם מפתחות API ואסימונים בתצורת הסוכן או ה-MCP. כלים מסוימים משתמשים במקום זאת ב-OS keychain או בתהליך OAuth.

• מועתקים: ניתן לכתוב אישור שנשלף מכספת או מסביבה לקובץ מקומי לצורך ניפוי באגים או שימוש חוזר, ובכך להשאיר עותק לא מנוהל.

• מתועדים: הנחיות (prompts), פלט של פקודות, יומני ניפוי באגים והיסטוריית הפעלות עלולים ללכוד אישור אם מנגנון ההסתרה (redaction) חסר או אינו שלם.

חלק מהקבצים הללו עלולים להישמר במאגר בטעות, אך רבים מהם כלל אינם נכנסים אליו.

בתחנת עבודה בודדת המנוהלת היטב, הממצאים הללו עשויים להיראות כמו בעיות היגיינה מבודדות, אך בארגון גדול עם כלים מבוזרים, קבלנים, יחידות עסקיות מרובות ומדיניות אבטחת נקודות קצה לא עקבית, אותו דפוס מתרבה בכל הצי. צוות האבטחה עשוי לדעת אילו מאגרים הוא סורק, אך ייתכן שעדיין יחסר לו מלאי של הסוכנים, שרתי ה-MCP והאישורים הקבועים במכונות הניגשות אליהם.

כך נראה השביל, כלי אחר כלי.

סַמָן

Cursor שומר שתי תצורות MCP: אחת בתוך הפרויקט, שעוברת יחד עם המאגר, ואחת בספריית הבית של המשתמש, שלעולם אינה נכנסת למאגר. שתיהן מקבלות אישורים בטקסט גלוי (inline), כמשתני סביבה עבור שרתים מקומיים או ככותרות בבקשות (request headers) עבור שרתים מרוחקים. התיעוד של ה-MCP ב-Cursor מתאר גם שימוש ב-OAuth עבור שרתים מרוחקים ושימוש בהפניות למשתנים במקום ערכים, אך אף אחת מהשיטות הללו אינה נאכפת.

קובץ הפרויקט נמצא בתוך המאגר, כך שניתן לשמור בו אסימון (token) בטקסט גלוי ולהפיץ אותו לכל מפתח שמשכפל (clone) את המאגר. הקובץ ברמת המשתמש יוצר את הבעיה ההפוכה: אישורים והגדרות שרת יכולים להישאר לחלוטין מחוץ לבקרה של המאגרים. בצי גדול, צוותים שונים יכולים לחבר את Cursor למערכות פנימיות שונות עם אסימונים, הרשאות (scopes) ושיטות אחסון שונים. ללא מלאי של נקודות קצה, לאבטחה אין דרך מהימנה לראות את הפעילות הזו או לקבוע אילו מכונות מחזיקות בגישה לשירותים רגישים.

⁦Claude Code⁩

Claude Code שומר את מצב המשתמש בספריית הבית בתוספת קובץ JSON נלווה המכיל את פגישת ההתחברות, שרתי MCP ברמת המשתמש והחלטות אמון לפי פרויקט. אסימון ההתחברות הוא הפריט המוגן ביותר במכונה: הוא נשמר ב-OS keychain ב-macOS ובקובץ מוגן הרשאות ב-Linux וב-Windows. התיעוד של Anthropic מוסיף כי macOS חוזר לשימוש בקובץ זה כאשר ה-Keychain אינו זמין, כגון במהלך הפעלת SSH. הגנה על אסימון ההתחברות הראשי אינה מהווה ניהול מלאי למפתחות ה-API, מחרוזות החיבור ואישורי הכלים שהסוכן עלול להיתקל בהם במקומות אחרים במכונה.

קובץ ה-MCP ברמת הפרויקט של Claude Code מתוכנן להיכלל בבקרת הגרסאות כדי שצוות יוכל לשתף את ההגדרות שלו. הכלי תומך בהפניות למשתני סביבה ובאחסון אסימוני OAuth ב-keychain, אך שום דבר לא מונע מהצוות לכתוב אסימון בטקסט גלוי. כשזה קורה, אנחנו מכירים את התוצאה: הקובץ נדחף ונמשך לכל מקום, מה שמעתיק את האסימון להיסטוריית המאגר ולכל מכונה שמקבלת את התצורה.

⁦GitHub Copilot⁩

טביעת הרגל של Copilot בנקודת הקצה משתנה בין העורך, ה-CLI, מערכת ההפעלה ושיטת האימות. וריאציה זו כשלעצמה היא בעיית משילות: צוות אבטחה לא יכול להחיל כלל נתיב קובץ יחיד ולהניח שהצי כולו מכוסה. גם ה-CLI של Copilot וגם Claude Code מאפשרים למפתח להעביר את כל ספריית המצב שלהם באמצעות משתנה סביבה.

Copilot ⁦CLI⁩ מאחסן את האסימון ⁦OAuth⁩ שלו במחזיק המפתחות של מערכת ההפעלה כברירת מחדל. כאשר אין מחזיק מפתחות זמין, המסמכים של ⁦GitHub⁩ מתארים הנחיה לאחסן אותו בקובץ תצורה של טקסט רגיל במקום זאת, והגדרה שהופכת זאת לברירת המחדל.

האסימון הראשי הוא רק חלק מהשביל. אותה ספרייה מכילה הגדרות שרת MCP, יומני הפעלה, היסטוריית פקודות והפעלות, מסד נתונים של הפעלות ב-SQLite, החלטות הרשאות שמורות ואחסון חלופי עבור חומרי OAuth של MCP כאשר ה-keychain אינו זמין. בצי גדול, אפילו אם רק מיעוט מהמכונות משתמשות בשיטות אחסון של טקסט רגיל, אסימוני סביבה או תצורות MCP בעלות הרשאות יתר, נוצר מלאי אישורים מהותי שסריקת מאגרים אינה יכולה להגיע אליו.

איפה כל כלי שומר על מצבו

נתיבים כפי שתועדו על ידי כל ספק בספטמבר 2026. הם משתנים לעתים קרובות, אז בדוק את הדף המקושר לפני כתיבת כלל מדיניות על אחד מהם.

⁦MCP⁩ שרתים: כאשר התצורה הופכת לחנות אישורים

שרתי Model Context Protocol מאפשרים לסוכנים לגשת למערכות כגון בקרת גרסאות, ספקי ענן, מסדי נתונים, יישומי SaaS ושירותים פנימיים. כל חיבור חדש יכול להכניס זהות לא-אנושית נוספת ואישור נוסף בעל גישה ארגונית אמיתית. MCP תומך ב-OAuth, הפניות למשתני סביבה, כספות אישורים ועוזרים בזמן ריצה, אך הדפוסים הבטוחים הללו אינם נאכפים אוטומטית בהתקנות לא מנוהלות.

כאשר אישורים נכתבים בטקסט גלוי (inline), קובצי התצורה של ה-MCP בכל שלושת הכלים הופכים למאגרי אישורים בטקסט רגיל. קבצים ברמת הפרויקט עשויים להיות משותפים גם דרך בקרת הגרסאות. ניתוח State of Secrets Sprawl 2026 של GitGuardian מצא 24,008 סודות ייחודיים בקובצי תצורה הקשורים ל-MCP, כולל 2,117 אישורים תקפים. מאגרים ציבוריים חושפים את החלק הגלוי, אך נקודות קצה ארגוניות ומאגרים פנימיים יכולים להחזיק את אותו דפוס הרחק מהעין הציבורית.

למה השביל הזה גדל מהר יותר מההיגיינה שלך

• Shadow AI מתפשט מהר יותר ממדיניות הארגון. צוותים בודדים יכולים להוסיף סוכנים ושרתי MCP בתוך דקות, בעוד שביקורות אבטחה, רכש, מדיניות MDM וניהול זהויות נעים בקצב אחר. המלאי של הצי עלול להתיישן עוד לפני שהושלם.

• שטח התקיפה גדל בכל רחבי הצי. כל אינטגרציה יכולה להכניס זהות נוספת, אישור, נתיב תצורה, החלטת הרשאה או היסטוריית פעולות. כשמכפילים זאת באלפי מפתחים, חריגים מקומיים קטנים הופכים במהירות לבעיות משילות.

• תהליכי עבודה המסתייעים ב-AI מציגים שיעור דליפה גבוה יותר שנצפה. ניתוח State of Secrets Sprawl 2026 של GitGuardian מצא שיעור דליפות סודות של 3.2% ב-commits ציבוריים שבוצעו בעזרת Claude Code, לעומת קו בסיס של 1.5% בכלל ה-commits הציבוריים ב-GitHub. אמנם המדידה לא בהכרח מייחסת את הסיבתיות לכלי עצמו בלבד, אך היא מראה שפיתוח מהיר יותר לא פתר את בעיית הכשל הבסיסית בניהול אישורים.

מה הפקדים הקיימים שלך מפספסים כאן

הפקדים הקיימים יכולים לעבוד בדיוק כפי שתוכננו ועדיין להשאיר את השכבה הזו לא מכוסה:

• סריקת סודות במאגרים, ב-pre-commit וב-CI מכסה תוכן שנמצא תחת מעקב, שינויים בעץ העבודה או קלטים של צינורות (pipeline) בהתאם להגדרותיהם. הם אינם עוברים על קובצי תצורה לא קשורים בספריית הבית, חנויות דפדפן, היסטוריית shell או קבצים זמניים.

• מערכות IdP, IAM ו-PAM מנהלות זהויות והפעלות שהן מנפיקות או צופות בהן. מפתחות API שהועתקו מקומית ואסימוני צד שלישי לא מנוהלים נמצאים מחוץ לתחום זה.

• מנהלי סודות (secrets managers) מגינים על אישורים המאוחסנים בכספת ונשלפים דרכה. הם אינם יכולים למשול על עותק לא מנוהל לאחר שנכתב ליומן, לקובץ היסטוריה או לקובץ זמני, אלא אם פקד אחר יגלה אותו.

בארגון גדול, הפער הבלתי מדיד הזה גדל בכל פעם שמפתח מוסיף סוכן, מחבר שרת MCP חדש או מעתיק אסימון כדי להאיץ את עבודתו המקומית. הפקד החסר הוא גילוי אישורים ברמת הצי על גבי המכשיר עצמו.

איך ⁦GitGuardian Developer Endpoint Protection⁩ סוגר את הפער

⁦Developer Endpoint Protection⁩ הופך את בעיית נקודת הקצה הבלתי נראית הזו לתוכנית אבטחה ברמת הצי, עם ארבע יכולות הפרוסות באופן עצמאי:

• מלאי סוכני AI ו-MCP מקומי: חשיפה של אילו סוכני AI ושרתי MCP נתמכים רצים על כל נקודת קצה, בתוספת הנתונים והכלים שיש להם גישה אליהם וכיצד הם בשימוש.

• סריקת מכונה: סריקות מתוזמנות של מערכת הקבצים המכסות קובצי תצורה, dotfiles, יומנים, מטמוני IDE וסוכנים, היסטוריית shell, ספריות זמניות, אחסון דפדפן, ארכיונים ופורמטים נתמכים אחרים. הממצאים מדורגים לפי חומרה והיקף הגישה.

• ווים (hooks) של AI: סריקה בזמן אמת באמצעות ווים נתמכים של כלי קידוד מבוססי AI. הגשת הנחיות ובדיקות לפני הפעלת כלי יכולות לחסום סודות בהנחיות, פקודות, קריאות קבצים וקריאות MCP. בדיקות לאחר הפעלת כלי מתריעות למפתח מאחר שהכלי כבר הורץ.

• הגנה באמצעות אסימוני דבש (honeytokens): אישור AWS מפוברק המושתל בכל מכונה מוגנת. הוא אינו מעניק גישה, וכל ניסיון להשתמש בו מקפיץ התראה הקשורה לאותה נקודת קצה.

שלוש בחירות עיצוביות קובעות כיצד הפתרון מתאים לסביבה שלך.

• פרטיות: הזיהוי מתרחש מקומית. GitGuardian מקבל טביעת אצבע מסוג 256-bit Scrypt באמצעות פרוטוקול HasMySecretLeaked, שמוצא מטא-נתונים כגון נתיב קובץ וחותמת זמן, ומטא-נתונים של מלאי מכונות ומשתמשים. GitGuardian אינו מקבל את הסוד בטקסט גלוי או את תוכן קובץ המקור. בדיקות תוקף אופציונליות שולחות את האישור ישירות מנקודת הקצה לספק שלו, לא דרך GitGuardian.

• פריסה: הגישה המומלצת היא סקריפט המתוזמן על ידי MDM, ולא סוכן בסגנון EDR שרץ ברציפות; כמו כן מתועדות פריסות באמצעות launchd, systemd וכלים לניהול תצורה.

• השתלבות: הפתרון משלים סריקת מאגרים ו-CI, כספות, IdP, PAM, EDR ו-DLP במקום להחליף אותם. לאחר פשרה, צוותים יכולים לדרג ממצאים לפי חומרה והרשאות, לפתוח תקריות ולעקוב אחר תהליך התיקון כדי לבטל או להעביר אישורים ולבצע הסתרה של מופעים מקומיים נתמכים.

חוקרים שלפו מפתחות API אמיתיים שדלפו מתוך שלושה מודלי LLM באמצעות פלט API בלבד. להלן הדרך שבה סוכני AI נושאים סודות ממחשבים ניידים של מפתחים אל תוך הקשר המודל, וכיצד לעצור אותם לפני שהמודל רואה אותם.

⁦Dwayne McDaniel⁩

שש שיטות עבודה מומלצות לאבטחת סוכני AI עבור צוותים המריצים סוכני קידוד ושרתי MCP: הגבלת הגישה של סוכן שנפגע וזיהוי שימוש לרעה באישורים.

⁦Soujanya Ain⁩

סוכן AI רץ עם ההרשאות שלך ופועל לפני שאתה יכול לעצור אותו. תשעה מקרים מדגימים מה המחיר של זה. שישה פקדים מגבילים את הנזק: הרצת סוכן בארגז חול (sandbox), הגבלת הרשאות האישורים שלו, נעילת התצורה שלו, רישום כל קריאה, סריקה מוקדמת של סביבת העבודה, ומדיניות של חסימה כברירת מחדל (deny by default).

⁦Guillaume Valadon⁩

עזרי קידוד מבוססי AI הם בלתי צפויים מעצם טבעם. למד כיצד ווים של AI מוסיפים בקרות דטרמיניסטיות וכיצד GitGuardian ggshield חוסם סודות לפני שסוכנים יכולים להשתמש בהם.

⁦Dwayne McDaniel⁩

#ai-security#llm-security#credentials-leak#developer-tools
קרא במקור