חזרה לפיד
articlesמקור: Wiz Blog3.11.2023

שמונה שאלות למדידת 'כאב' תיקון פגיעויות

אמ;לק

המאמר בוחן מה הופך פגיעויות מסוימות לקשות במיוחד לטיפול, ומציע שאלות לעזור לאמוד את 'כאב' התיקון. הוא דן כיצד ספקים יכולים להקל על עבודת צוותי האבטחה ולהפוך את תהליך התיקון ליעיל יותר.

סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות

נוסף ל-VibeSec:

כותרת מקורית: Eight questions to measure vulnerability remediation "pain"

שמונה שאלות למדידת 'כאב' תיקון פגיעויות

התוכן המלא בעברית

תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.

לפני כמה שבועות ראיתי ציוץ של Dr. Anton Chuvakin, שבו הוא שאל אילו פגיעויות בזיכרון הקרוב גרמו לצוותי אבטחה הכי הרבה כאב. זו הייתה שאלה טובה, והיא גרמה לי לחשוב: מה בעצם הופך פגיעות ל"כואבת"?

אין ספק שהגורם הברור ביותר הוא חומרת הפגיעות, שנקבעת לרוב על פי הציון ⁦CVSS⁩ שלה (שהוא לא תמיד מדד אמין אבל אפשר לטעון שהוא עדיין שימושי מאוד). אם מנוצלת פגיעות חמורה בסביבת הארגון, ההשפעה עלולה להיות משמעותית, והנזק שנגרם גם לארגון עצמו וגם ללקוחותיו עלול להיות רע מאוד. מעבר לחומרה, ישנם גם גורמים שונים שיש לקחת בחשבון שיכולים לעזור לנו לקבוע אם פגיעות שווה את הזמן והמאמץ שלנו.

עם זאת, אם נניח בצד את העלות של ניצול מוצלח, מאמצי מניעה לצמצום פגיעויות חמורות יכולים להיות גם גוזלי זמן וגם רגישים לזמן, במיוחד אם ידוע שפגיעות מנוצלת ב-wild או שכבר קיים עבורה ניצול ציבורי (exploit) זמין. ההנחה כאן היא שהעלות של תיקון פגיעות מבעוד מועד תהיה נמוכה מהעלות של ניצול שלה על ידי גורם עוין, כפול גודל משטח ההתקפה של הארגון, שכולל פוטנציאלית כל פגיעות בסביבה שצריך לתקן.

לכן, שכיחות היא גורם כאב חשוב נוסף: יותר עומסי עבודה (workloads) מושפעים משמעותם יותר ממצאי פגיעות פוטנציאליים לטריאג'. עבור רכיבי תוכנה בסיסיים נפוצים (כגון Python, cURL או glibc) הפרוסים בסביבה גדולה מספיק, המשמעות יכולה להיות עשרות אלפי עומסי עבודה. יש להעריך ולבצע טריאג' לכל אחד מהמקרים הללו, וצוותי האבטחה חייבים להחליט באופן שיטתי מאילו מקרים ניתן להתעלם בבטחה ואילו דורשים טיפול מיידי.

מכיוון שארגונים חייבים להשקיע זמן רב בתגובה לפגיעויות כדי להימנע מפגיעה כתוצאה מניצול, פירוש הדבר שגורם כאב שלישי (פחות ברור) הוא עד כמה קשה להגיב לפגיעות נתונה. זה אולי לא נושא דיון נוצץ במיוחד, אבל פגיעויות שקשה לתקן יכולות לגרום לעלות הזדמנות עצומה עבור צוותי אבטחה, אז אני חושב שכדאי לחקור זאת לעומק.

זה עשוי להפתיע שתיקון (patching) הוא לא תמיד פעולה פשוטה, ו"פשוט תתקנו" אינה עצה אבטחתית מעשית באופן אוניברסלי לתגובה לפרצות חדשות. תיקון פגיעות בסביבת ייצור (production) מצריך בדרך כלל מעבר דרך מספר שלבים, שלכל אחד מהם יש רמת קושי הנוטה לעלות ככל שגודל הארגון גדל:

• הערכת הסביבה כדי להבין אם היא מושפעת; פעולה המצריכה מלאי מספיק ו-observability עדכנית לגבי אילו טכנולוגיות נפרסו ואילו גרסאות הן מריצות, על מנת למפות את כל המופעים הפגיעים.

• בדיקה אילו מופעים פגיעים ניתנים לניצול בפועל, כך שניתן יהיה לתעדף אותם לתיקון לפני אחרים (רק בגלל שיישום פגיע מבחינה טכנית ל⁦CVE⁩ נתון לא אומר בהכרח שלתוקף יש דרך מעשית לנצל אותו).

• החלטה על התיקון המתאים ביותר, מכיוון שעשויים להיות מספר תיקונים או דרכים לעקיפת הבעיה, וחלקם עשויים להיות קל יותר לפריסה מאחרים.

• בדיקה ששיטת התיקון שנבחרה לא תשבור שום פונקציונליות קריטית (או תפצה על כך איכשהו).

• לבסוף, החלת התיקון על כל עומס עבודה מושפע תוך מתן עדיפות לאלו הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר (מלבד התמקדות במקרים ניתנים לניצול, ארגונים עשויים לבחור להשתמש במידע הקשרי כדי לתעדף עומסי עבודה חשופים לציבור, אלה המכילים נתונים רגישים וכו').

מכיוון שתהליך זה מסובך יותר ממה שהוא עשוי להיראות בתחילה, הבה נסקור את כל הגורמים שמקשים על תגובה לפגיעויות מסוימות יותר מאחרות, תוך ניצול ההזדמנות להצביע על צעדים שספקים יכולים לנקוט כדי להקל על תהליך זה עבור צוותי אבטחה. שאר הפוסט בבלוג זה בנוי כרשימת שאלות שעליכם לשאול על מנת להעריך עד כמה "כואבת" כל פגיעות נתונה עשויה להיות עבור הארגון שלכם (ראו את הטבלה הבאה לסיכום מהיר).

מס' 1 - כמה זמן יש למגינים להגיב לפגיעות?

כאשר פגיעות מסוכנת נחשפת בפומבי, מגינים חייבים לעתים קרובות להזדרז ולהחיל תיקונים בזמן שגם גורמי איום וגם חוקרי אבטחה עסוקים בלימוד העדכון (patch-diffing) כדי לפתח ניצול עובד שעשוי לשמש נגד מטרות שמתעכבות בתיקון.

ניתן להקל במידה מסוימת על הלחץ של הערכת פגיעות ותגובה כאשר ספקים מכריזים על פגיעויות מבעוד מועד. הדבר כרוך בהצהרה של הספק כי תיקון קרוב יכלול תיקון לפגיעות, מבלי לכלול פרטים על הפגיעות עצמה. לאחר מכן, הספק מפרסם את התיקון בתאריך ובשעה שנקבעו מאוחר יותר.

הכרזה מוקדמת זו נותנת לארגונים יתרון מול גורמי האיום, כך שלצוותי האבטחה יהיה יותר זמן לבצע מלאי לסביבות שלהם לקראת פריסת תיקון ברגע שיהפוך לזמין (בהנחה שיש להם את הכלים לבצע מלאי) - הכל לוקח יותר זמן כשלא מוכנים. כמה דוגמאות בולטות לאחרונה לגישה זו הן פגיעויות המשפיעות על OpenSSL ו-cURL.

ספקים צריכים תמיד להקצות לפרצות כאלה שהוכרזו מראש CVE (כדי שכולם ידעו על מה מדובר). בנוסף, כדאי להכריז על טווחי גרסאות מושפעים מבעוד מועד, אם כי עבור טווחים צרים מידע זה עשוי לשמש כרמז לגורמי איום לגלות את הפגיעות בעצמם. שימו לב שעבור פגיעויות zero-day המנוצלות ב-wild, הודעה מוקדמת היא פשוט לא אופציה ריאלית, מכיוון שלגורמי האיום כבר יש יתרון.

#2 - כמה קשה לדעת אם מוצר מושפע מהפגיעות?

אם CVE משפיע רק על מוצר אחד, בדרך כלל אין הרבה מקום לטעות או לפרשנות. לעומת זאת, קיים אתגר מובנה בתגובה לפגיעויות המשפיעות על ספריות (כגון log4j, Spring Framework או OpenSSL), אשר יכולות להשפיע באופן טרנזיטיבי על מספר רב של מוצרים תלויים. הסיבה לכך היא שהאחריות היא על הספקים להעריך את רגישות המוצר שלהם, שנקבעת על פי האופן שבו המוצר משתמש בספרייה. לדוגמה, בעוד שמוצרים רבים עשויים לכלול log4j, לא כולם היו רגישים ל-Log4Shell, מכיוון שהפגיעות לא בהכרח הייתה ניתנת לניצול בהקשר של כל אפליקציה.

בלבול עלול להיווצר אם ספק מקצה CVE למוצר שלו, בעוד שגורם השורש הוא למעשה באג בתלות (dependency) המשמשת גם מוצרים אחרים (כגון המקרה האחרון של CVE-2023-4863, שדווח בתחילה כמשפיע רק על Chrome, אך למעשה השפיע על ספריית WebP). בתרחיש זה, ייתכן שייקח זמן עד שספקים אחרים יבינו שגם המוצרים שלהם מושפעים, מה שנותן לתוקפים חלון זמן גדול עוד יותר שבו ניתן לנצל את הפגיעות ללא תיקון זמין עבור רוב המוצרים המושפעים. כדי להחמיר את המצב, בשלב זה כבר נוצר נרטיב מסוים סביב ה-CVE (למשל, "זה משפיע רק על Chrome"), מה שמקשה על יצירת עניין ציבורי והנעת מאמצי שיקום.

ללא קשר, על הספקים לפרסם הודעות המציינות אם המוצרים שלהם רגישים או לא ולשחרר תיקון במידת הצורך. עם זאת, הערכה זו עשויה להיות מורכבת ועשויה לקחת זמן (במיוחד כאשר הספקים אינם מקבלים הודעה מוקדמת על פגיעות קרובה), ועד אז נותר ללקוחות לתהות האם הסביבות שלהם מושפעות. בינתיים, על הספקים לשקול פרסום ייעוץ ראשוני של עבודה בתהליך המצהיר שהם עובדים על הערכה.

בהיעדר מידע רשמי, לקוחות עשויים להחליט להניח את הגרוע ביותר ולתקן את התלות בעצמם. עם זאת, פעולה זו עלולה לשבור באופן לא מכוון את הפונקציונליות במוצר התלוי, או שהיא עשויה לא להיות אפשרית כלל - למשל, במקרים שבהם התלות מקושרת סטטית (statically linked). לחלופין, לקוחות עשויים לבחור לסגור באופן זמני עומסי עבודה שעלולים להיות מושפעים בסביבתם, ובכך להפוך את השירותים ללא זמינים ולגרום לעלויות תפעול נוספות.

#3 - כמה קשה לקבוע אם מופע של המוצר המושפע הוא פגיע?

הערכת פגיעות מבוססת בדרך כלל על זיהוי גרסת התוכנה או הקושחה של המוצר הרלוונטי והשוואתה לרשימה של טווחי גרסאות מושפעים. אבל חילוץ הגרסה מהמוצר לא תמיד פשוט, ומוצרים מסוימים יכולים להפוך את זה למאתגר במיוחד בהתאם לשיטת ההערכה שבה משתמש הארגון (סריקה בינארית, סריקה לא מאומתת, חיפוש מפתחות רישום, חיפושי מניפסט חבילה וכו'). לדוגמה, לא כל המוצרים חושפים את הגרסה שלהם בתגובה לסריקה לא מאומתת (וזה ללא ספק דבר טוב), וגם לא כל המוצרים מציינים במפורש את הגרסה שלהם במטא-נתונים הבינאריים שלהם (שזה די ברור שאינו דבר טוב).

בעיה נוספת עלולה להתעורר כאשר החלת תיקון יוצרת אי התאמות בין גרסאות שחולצו ממקורות מידע שונים, כגון:

• בעת החלפה ידנית של קבצים בינאריים ספציפיים במקום התקנת תיקון (שיטה שהוצעה על ידי הספק עבור הפגיעויות האחרונות המשפיעות על MOVEit Transfer).

• בעת הסתמכות על תיקון בזיכרון (המכונה גם hotpatching או micropatching), אשר יציג גרסה אחת בעת ביצוע ניתוח זמן ריצה וגרסה אחרת בעת ניתוח הדיסק.

פתרונות אד-הוק אלה בהחלט יכולים להיות מועילים מאוד, אך יש לתת עליהם את הדעת במהלך הערכת הפגיעות, אחרת עומסי עבודה עם תיקון מוחל עלולים להופיע מחדש בטעות כפגיעים.

מס' 4 - כמה קשה להבין אם מופע מסוים באמת ניתן לניצול?

פגיעויות מסוימות ניתנות לניצול רק בנסיבות ספציפיות, כגון כאשר תצורות מסוימות מופעלות. מצד אחד, אלו חדשות טובות, שכן הן מורידות את הסבירות לניצול. מצד שני, יש להשתמש בהערכת פגיעות בשילוב עם הערכת תצורה. כדי לסבך עוד יותר את העניינים, למוצרים מסוימים אין תצורות הצהרתיות (declarative configurations), הם עשויים לא לחשוף את ההגדרות שלהם באופן שניתן לאימות באמצעות שיטות זיהוי חיצוניות (כגון סריקה לא מאומתת), או שהתצורות שלהם עשויות להיות מיושמות בזמן ריצה, מה שהופך סריקת תצורה מבוססת דיסק לפחות יעילה.

באופן דומה, נקודות תורפה מסוימות ניתנות לניצול רק בדפוסי שימוש ספציפיים, כלומר המשמעות שלהן תלויה באופן שבו הסביבה של הארגון מוגדרת ובאופן השימוש במוצר המושפע. לדוגמה, CVE-2023-38408 המשפיע על OpenSSH היה אך ורק פגיעות בצד הלקוח, מה שאומר שכל ממצא פגיעות בשרתים יכול להיחשב בבטחה כחיובי שפיר. הבחנה בין לקוחות לשרתים - או כל דפוס שימוש אחר - עשויה להיות קשה להגדרה מנקודת מבט טכנית, כך שהבחנה זו לא תמיד מובאת בחשבון בתהליכי הערכת פגיעות. עם זאת, ספקים צריכים לכל הפחות להבהיר באופן מוחלט תנאים מורכבים כאלה בייעוץ שלהם, ולעזור ללקוחות להבין טוב יותר ניואנסים מסוג זה.

#5 - מה הסיכוי שתיקון ישבור את הפונקציונליות?

תיקונים (patches) עבור פגיעות קריטית צריכים באופן אידיאלי להיות מוקדשים לחלוטין לתיקון הפגיעות ולא לשום דבר אחר - זה יפשט את בדיקת התיקון ויוריד את הסיכויים שהתיקון ישבור פונקציונליות בסביבה כלשהי.

בנוסף, על הספקים לספק הנחיות ליישום דרכים עוקפות זמניות המונעות ניצול של פגיעות, כגון על ידי שינוי תצורות מסוימות, כך שלקוחות יוכלו לדחות את החלת התיקון עד שיספיקו לבדוק אותו כראוי בסביבתם.

#vulnerability-management#remediation#security-operations#developer-experience
קרא במקור