גישור על פער האבטחה: מזעור סיכוני תנועה רוחבית מה-On-Prem לענן
אמ;לק
הפוסט מתאר סיכוני תנועה רוחבית מסביבות On-Premise לענן, ומפרט טכניקות TTP של תוקפים. הוא מספק שיטות עבודה מומלצות לבונים ומגיני ענן להפחתת סיכונים אלו. ידע זה קריטי למפתחים המנהלים סביבות היברידיות.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: Bridging the Security Gap: Mitigating Lateral Movement Risks from On-Premises to Cloud Environments

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
בפוסט הקודם שלנו בבלוג בסדרה זו שדן בתנועה רוחבית בענן, התעמקנו ביישום של טכניקות תנועה לרוחב מתחום הענן לאשכולות Kubernetes מנוהלים והערכנו כיצד וקטורי התקפה יכולים להיות שונים בין ספקי ענן שונים.
בפוסט הרביעי בסדרה זו, נציג כמה טכניקות נפוצות לתנועה רוחבית המאפשרות לתוקפים לעבור מהרשתות המקומיות (On-prem) אל סביבות הענן. טכניקות אלו מציגות סיכונים ואתגרים ייחודיים שעל אנשי אבטחת ענן, מפתחים וצוותי DevOps להתמודד עמם. הבנת האיומים הנשקפים מתנועה רוחבית היא חיונית להגנה על הנתונים והנכסים שלכם בענן. לעתים קרובות מתעלמים מהאזור האפור שבין הענן לסביבות המקומיות, שכן האחריות על האבטחה עשויה להתחלק בין מספר צוותים. בבלוג זה נחקור את הסיכונים והאתגרים הללו ונדון באסטרטגיות למיתון שלהם.
טכניקות, טקטיקות ונהלים (TTPs) של תוקפים במעבר מ-On-prem לענן
התקפות אחרונות הדגישו את החשיבות של טיפול בסיכונים קריטיים הקשורים להתקפות תנועה רוחבית מהרשת המקומית של הארגון לתחום הענן שלו. לדוגמה, במתקפה שהתרחשה בחודש שעבר, MERCURY, קבוצת תקיפה מדינתית המקושרת לממשלת איראן, השיגה גישה ראשונית לסביבה היברידית ולאחר מכן השתמשה במספר טקטיקות כדי לגלות אישורים נוספים ולהרחיב את הגישה שלה לתשתית הענן של הארגון. באופן דומה, במתקפת LAPSUS$, היריב ביצע פעולות סיור וגילוי נרחבות כדי לחלץ אישורי ענן שיאפשרו לו גישה לתשתית הענן של הארגון.
באמצעות ניצול דריסת הרגל שלהם בסביבות אלו, שחקני האיום יכלו לעבור לרוחב מהסביבה המקומית לענן ולבצע פעולות הרסניות. טכניקות ופונקציות אלו כוללות, בין היתר, ניצול מפתחות ענן ארוכי טווח השמורים בטקסט גלוי (cleartext) ופגיעה במכשירים מקומיים המשולבים עם AAD.
מפתחות ענן ארוכי טווח השמורים בטקסט גלוי במטמון
משתמשים רבים בארגונים נוטים להשתמש במפתחות ענן ארוכי טווח בטקסט גלוי לגישה פרוגרמטית, תוך שימוש ב-CLI המקורי של ספק הענן מהמחשב המקומי שלהם. חלק מהמפתחות דורשים הורדה ידנית ושמירה מקומית בקובץ ספציפי, כמו במקרה של AWS user access keys, בעוד שאחרים, כמו אסימוני גישה/רענון (access/refresh tokens) של AAD/GCP וסודות של AAD service principal, נשמרים אוטומטית במטמון ברגע שהמשתמש מאמת את זהות הענן שלו.
מפתחות ענן ארוכי טווח אלו מהווים סיכון אבטחה משמעותי במקרה של פשרה על ידי גורמים זדוניים, וזו הסיבה שחשוב להכיר אלטרנטיבות ותצורות בטוחות יותר שיכולות להפחית את הסיכון של תנועה לרוחב מהמקום לענן.
מפתחות גישה AWS מאוחסנים בדרך כלל באופן מקומי במחשב בקובץ האישורים AWS, שנמצא בנתיב הבא:
• Linux או macOS: ~/.aws/credentials (מאוחסן בטקסט ברור)
• Windows: C:\Users\<שם משתמש>\.aws\credentials (מאוחסן בטקסט ברור)
הקובץ הוא בפורמט INI ומכיל את ה-Access Key ID ואת ה-Secret Access Key עבור משתמש IAM אחד או יותר. מפתחות ענן אלו אינם מוצפנים ולכן מהווים סיכון אבטחה משמעותי לסביבות הענן במקרה של פגיעה במכונה.
משתמשים מקומיים נוטים להשתמש במפתחות ענן אלו של AWS כדי לבצע אימות ולהריץ פקודות מול ה-APIs של הענן בשם זהות ה-IAM, באמצעות ה-AWS CLI.
חשוב לציין שבעוד שמפתחות גישה לתפקידי AWS (role access keys) הם זמניים ופגים כברירת מחדל תוך שעה, מפתחות גישה של משתמשי AWS אינם פגים לעולם, מה שמאפשר ליריבים להשיג התמדה (persistence) בדומיין הענן של AWS.
2. אסימוני גישה למשתמש Azure ואסימוני רענון
לאחר שמשתמש AAD עבר אימות ונכנס למנוי Azure דרך ה-Azure CLI ממחשב מקומי (למשל על ידי הרצת הפקודה az login), אסימון הגישה ואסימון הרענון שנוצרו נשמרים אוטומטית במטמון בקובץ מקומי בשם msal_token_cache בנתיב הבא:
• לינוקס או macOS: ~/.azure/msal_token_cache.json (שמור בטקסט ברור)
• Windows: C:\Users\<שם משתמש>\.azure\msal_token_cache.bin (מוצפן עם DPAPI בהקשר של משתמש מקומי)
אסימון הגישה ואסימון הרענון השמורים במטמון נועדו לאפשר למשתמש לבצע פעולות Azure CLI רבות ללא צורך באימות מחדש. כאשר תוקפו של אסימון הגישה פג, ה-Azure CLI משתמש אוטומטית באסימון הרענון המאוחסן במטמון כדי להשיג אסימון גישה חדש.
על פי התיעוד הרשמי של Microsoft, "משך החיים המוגדר כברירת מחדל של אסימון גישה הוא משתנה. עם הנפקתו, מוקצה לאסימון ערך אקראי שנע בין 60 ל-90 דקות (בממוצע 75 דקות)." לעומת זאת, משך החיים המוגדר כברירת מחדל של אסימון רענון הוא 90 יום, מה שמהווה סיכון אבטחה גדול יותר: יריבים עשויים לקבל גישה לאסימון הרענון המאוחסן, ליצור אסימון גישה חדש, לעבור לרוחב לדומיין ה-AAD ולגשת למשאבי הענן של משתמש ה-AAD.
במכונות Windows, למרות שהקובץ מוצפן באמצעות ה-MasterKey של ה-Data Protection Application Programming Interface (DPAPI) המקומי של המכונה, ניתן לפענח אותו בקלות אם התוקפים משיגים הרשאות ניהול (Administrator) על המחשב המקומי.
בעת התחברות עם Service Principal באמצעות הסודות המשויכים אליו מה-Azure CLI (למשל על ידי הרצת הפקודה: az login –service-principal -u <app-id> -p <password> --tenant <tenant>), ה-Tenant ID, ה-Client ID וסוד ה-Service Principal נשמרים אוטומטית במטמון בקובץ מקומי בשם service_principal_entries בנתיב הבא:
• לינוקס או macOS: ~/.azure/service_principal_entries.json (שמור בטקסט ברור)
• Windows: C:\Users\<שם משתמש>\.azure\service_principal_entries.bin (מוצפן עם DPAPI בהקשר של משתמש מקומי)
מאחר שמשך החיים של סודות ה-Service Principal הוא בדרך כלל ארוך מאוד (כברירת מחדל הם פגים לאחר 6 חודשים), יריבים עשויים לקבל גישה לסוד השמור, לבצע אימות כ-Service Principal, לעבור לרוחב לדומיין ה-AAD ולגשת למשאבי הענן של ה-Service Principal. בדומה לאסימוני גישה ורענון, ניתן לפענח את הקובץ המקומי service_principal_entries על ידי השגת הרשאות ניהול במחשב Windows.
4. GCP אסימוני גישה למשתמש ואסימוני רענון
לאחר ביצוע אימות ל-GCP ממחשב מקומי עם אישורי משתמש Google דרך ה-Gcloud Command-Line Interface (למשל על ידי הרצת הפקודה gcloud auth login), אסימוני הגישה והרענון שנוצרו נשמרים כטקסט גלוי בקבצים מקומיים בשם access_tokens.db ו-credentials.db בהתאמה. שני הקבצים הם קבצי מסד נתונים מסוג SQLite הנמצאים בנתיב הבא:
• Windows: C:\Users\<שם משתמש>\AppData\Roaming\gcloud
כמו ב-Azure, אסימוני הגישה והרענון במטמון מאפשרים למשתמש לבצע מספר פעולות Gcloud CLI מבלי לבצע אימות מחדש. כאשר תוקף אסימון הגישה יפוג, ה-Gcloud CLI משתמש אוטומטית באסימון הרענון המאוחסן במטמון כדי להשיג אסימון גישה חדש.
בעוד שאסימוני גישה תקפים לשעה אחת כברירת מחדל, לאסימוני רענון של GCP אין אורך חיים מוגדר והם פשוט מפסיקים לעבוד. היעדר תאריך תפוגה זה עשוי לאפשר ליריב לקבל גישה לאסימון הרענון השמור, ליצור אסימון גישה חדש, לעבור לרוחב לחשבון ה-GCP ולבסוף לגשת למשאבי הענן של המשתמש שנפגע.
בעת התחברות עם Service Account באמצעות המפתח הפרטי המשויך אליו מה-Gcloud CLI (למשל על ידי הרצת הפקודה gcloud auth activate-service-account --key-file=<sa-private-key>), כל פרטי ה-Service Account, כולל ערך המפתח הפרטי שלו, נשמרים במטמון מקומי כטקסט גלוי בקובץ מסד הנתונים credentials.db.
כברירת מחדל, למפתחות של Service Account אין תאריך תפוגה והם נשארים בתוקף עד למחיקתם. כתוצאה מכך, תוקף עשוי לנצל זאת על ידי השגת גישה למפתח הפרטי של ה-Service Account השמור במטמון, ביצוע אימות כ-Service Account, מעבר לרוחב לחשבון ה-GCP וגישה למשאבי הענן של ה-Service Account.
6. SSH מפתחות פרטיים המשויכים למופעי מחשוב ענן
תוקפים עלולים להשיג מפתחות SSH פרטיים ממכשיר מקומי המשויכים למופעי מחשוב בענן (למשל EC2 או מכונות וירטואליות), לבצע אימות לאחד מהם, לנוע לרוחב ולהשיג דריסת רגל ראשונית בתוך דומיין הענן.
ברגע שלשחקני האיום תהיה גישה למפתח הפרטי SSH, הם יכולים ליצור את המפתח הציבורי המשויך לו ולגלות את שם הדומיין או כתובת IP של מופע מחשוב הענן אליו התחבר המשתמש המקומי בעבר. מידע זה מאוחסן בקובץ known_hosts המקומי עם הנתיב הבא:
• Windows: C:\Users\<שם משתמש>\AppData\Roaming\ssh\known_hosts
באמצעות המפתח הפרטי של ה-SSH וכתובת ה-IP של השרת, התוקפים יכולים לבצע ניסיונות Brute-force על שמות משתמש או לנצל משתמשי ברירת מחדל בסוגים ספציפיים של מופעי מחשוב. לדוגמה, משתמשי ברירת מחדל נפוצים עבור AMIs פופולריים מבוססי Linux הם ec2-user עבור Amazon Linux 2 ו-ubuntu עבור מופעי Ubuntu.
פגיעה במכשירים מסוג AAD joined/registered/hybrid-joined
קיימים שלושה סוגים של מכשירים מקומיים שיכולים להשתלב עם Azure AD: מכשירים מסוג AAD joined, AAD registered, ו-hybrid AAD joined. הבחירה בשיטת האינטגרציה תלויה בדרישות הארגון ובמגבלות שלו לניהול מכשירים ואימות. כל שלושת סוגי המכשירים מאפשרים חוויית Single Sign-On (SSO) חלקה ב-Windows 10 ואילך, Windows Server 2016 ואילך, iOS ו-Android. במילים אחרות, ניתן לנהל את המכשיר ולאמת אותו מול AAD.
כדי לשפר את חוויית SSO במכשירים אלה, AAD מנפיק אסימון אבטחה בשם Primary Refresh Token (PRT). ה-PRT מאפשר למשתמשים לגשת למשאבים ויישומים המוגנים על ידי AAD ללא צורך להזין את האישורים שלהם בכל פעם. היא מונפקת כאשר משתמש נכנס למכשיר AAD joined/hybrid-joined באמצעות האישורים הארגוניים AAD או מוסיף חשבון עבודה משני למכשיר הרשום שלו AAD.
עם מכשירי AAD joined/hybrid-joined, ה-PRT מתחדש אוטומטית כל 4 שעות כל עוד המשתמש נשאר מחובר; במכשירי AAD-registered, ה-PRT מתחדש גם כאשר אסימון הרענון או ה-PRT אינו חוקי (המחייב את המשתמש לבצע אימות מחדש). לאחר הנפקת PRT הוא תקף למשך 14 ימים.
הטכניקות הבאות מאפשרות ליריבים לחדור ולהתעלל ב-PRTs המשויכים למשתמשים מקומיים AAD כדי להתחזות אליהם ולגשת למשאבי הענן שלהם.
יתרונות: מחלץ את אסימוני ה-PRT של כל משתמש AAD מקומי.
חסרונות: דורש הרשאות מנהל מקומי; ניתן לזהות או לחסום בקלות על ידי רוב הפתרונות AV/EDR (כולל Microsoft Windows Defender המובנה).
טכניקה זו כוללת גניבת אסימוני PRT של כל משתמש AAD מקומי מזיכרון המכשיר. ברגע שתוקף משיג אסימון PRT, הוא מחלץ גם מפתח הפעלה (session key) שמונפק יחד עם האסימון. מפתח ההפעלה מוצפן באמצעות DPAPI עם ה-MasterKey של המחשב של משתמש ה-AAD המקומי, ומשמש כמפתח Proof-of-Possession (PoP) לכל בקשת אסימון או חידוש PRT.
בסופו של דבר, החזקת אסימון PRT ומפתח הפעלה מפוענח מאפשר ליריב ליצור PRT עוגיות ולאמת כמשתמש AAD, ובכך לגשת למשאבי ענן ולשירותים ב-AAD/ARM עם הרשאות הענן של המשתמש.
ניתן לבצע את המתקפה Pass-the-PRT עם הכלים Mimikatz ו-AADInternals:
• באמצעות Mimikatz, התוקף מחלץ את אסימון ה-PRT מהזיכרון (LSASS). תחילה, עליו להריץ את הפקודה privilege::debug כדי לאפשר את הרשאת ה-SeDebugPrivilege, המאפשרת לו לבצע ניפוי באגים ואינטראקציה עם תהליכי מערכת, כולל תהליך ה-Local Security Authority Subsystem Service (LSASS). לאחר מכן, התוקף יכול להריץ את הפקודה sekurlsa::cloudap כדי לחלץ את אסימון ה-PRT (צבוע באדום באיור למטה) ואת מפתח ההפעלה המוצפן (בצבע סגול). התוקף גם מגלה שהאסימון משויך למשתמש ה-AAD ששמו LiorTest.