חזרה לפיד
articlesמקור: Security Docs — node

Node.js — המלצות אבטחה רשמיות

אמ;לק

מדריך רשמי לצמצום סיכוני אבטחה ביישומי Node.js.

סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות

נוסף ל-VibeSec:

$cat article.txt

>מדריך רשמי לצמצום סיכוני אבטחה ביישומי Node.js.

התוכן המלא בעברית

תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.

כוונה

מסמך זה מתכוון להרחיב את מודל האיום הנוכחי ולספק הנחיות נרחבות כיצד לאבטח יישום ⁦Node.js⁩.

⁦Document Content⁩

• שיטות עבודה מומלצות: דרך מרוכזת ופשוטה להכיר את שיטות העבודה המומלצות. אנו יכולים להשתמש ב-issue זה או בהנחיה זו כנקודת התחלה. חשוב לציין שמסמך זה ספציפי ל-Node.js; אם אתם מחפשים משהו רחב יותר, שקלו את OSSF Best Practices.

• התקפות מוסברות: הצגה ותיעוד בשפה פשוטה, כולל דוגמאות קוד (במידת האפשר), של ההתקפות שאנו מזכירים במודל האיום.

• ספריות צד שלישי: הגדרת איומים (typosquatting, חבילות זדוניות וכו') ושיטות עבודה מומלצות בנוגע לניהול התלויות של מודולי Node.js.

⁦Threat List⁩

מודל האיום ⁦Node.js⁩ מגדיר מה נחשב או לא נחשב לפגיעות ב-⁦Node.js⁩ עצמו. חלק מהנושאים שלהלן אינם נקודות תורפה בליבת ⁦Node.js⁩ לפי מודל זה, אך הם עדיין איומים חשובים ברמת היישום שעליכם לקחת בחשבון בעת ​​בנייה והפעלה של תוכנות ⁦Node.js⁩.

מניעת שירות (DoS) בשרת HTTP‏ (CWE-400)

זוהי התקפה שבה האפליקציה מפסיקה להיות זמינה למטרה שלשמה תוכננה, עקב האופן שבו היא מעבדת בקשות HTTP נכנסות. בקשות אלו אינן חייבות להיות מתוכננות בזדון על ידי תוקף: לקוח בעל תצורה שגויה או באגי עלול לשלוח דפוס בקשות לשרת שגורם למניעת שירות.

בקשות HTTP מתקבלות על ידי שרת ה-HTTP של Node.js ומועברות לקוד האפליקציה באמצעות מטפל הבקשות (request handler) הרשום. השרת אינו מנתח את תוכן גוף הבקשה. לכן, כל DoS שנגרם על ידי תוכן הגוף לאחר מסירתו למטפל הבקשות אינו נחשב לפגיעות ב-Node.js עצמו, שכן באחריות קוד האפליקציה לטפל בכך בצורה נכונה.

ודאו שה-WebServer מטפל בשגיאות socket כראוי. לדוגמה, כאשר שרת נוצר ללא מטפל שגיאות, הוא יהיה פגיע ל-DoS.

⁦const net = require ( ' node:net ' ) ; const server = net . createServer ( function ( socket ) { // socket.on('error', console.error) // this prevents the server to crash socket . write ( ' Echo server \r\n ' ) ; socket . pipe ( socket ) ; } ) ; server . listen ( 5000 , ' 0.0.0.0 ' ) ;⁩

⁦import net from ' node:net ' ; const server = net . createServer ( function ( socket ) { // socket.on('error', console.error) // this prevents the server to crash socket . write ( ' Echo server \r\n ' ) ; socket . pipe ( socket ) ; } ) ; server . listen ( 5000 , ' 0.0.0.0 ' ) ;⁩

אם תבוצע בקשה שגויה השרת עלול לקרוס.

דוגמה להתקפת DoS שאינה נגרמת על ידי תוכן הבקשה היא Slowloris. בהתקפה זו, בקשות HTTP נשלחות לאט ומפוצלות, מקטע אחד בכל פעם. עד למסירת הבקשה המלאה, השרת מחזיק משאבים המוקצים לבקשה הפעילה. אם נשלחות מספיק בקשות כאלה בו-זמנית, כמות החיבורים במקביל תגיע למקסימום ותגרום למניעת שירות. כך, ההתקפה אינה תלויה בתוכן הבקשה אלא בתזמון ובדפוס הבקשות הנשלחות לשרת.

• השתמשו ב-Reverse Proxy לקבלת בקשות והעברתן ליישום Node.js. פרוקסי הפוך יכול לספק מנגנוני Caching, איזון עומסים (Load Balancing), רשימה שחורה של כתובות IP ועוד, אשר מפחיתים את ההסתברות להתקפת DoS יעילה.

• הגדירו כראוי את פסקי הזמן (timeouts) של השרת, כך שניתן יהיה לנתק חיבורים לא פעילים או חיבורים שבהם הבקשות מגיעות לאט מדי. עיינו בפסקי הזמן השונים ב-http.Server, ובמיוחד ב-headersTimeout, requestTimeout, timeout ו-keepAliveTimeout.

• הגבילו את מספר ה-sockets הפתוחים לכל מארח ובסך הכל. עיינו בתיעוד של http, ובמיוחד ב-agent.maxSockets, agent.maxTotalSockets, agent.maxFreeSockets ו-server.maxRequestsPerSocket.

כריכת DNS מחדש (DNS Rebinding) (CWE-346)

זוהי התקפה שיכולה לכוון לאפליקציות ⁦Node.js⁩ המופעלות כאשר מפקח איתור הבאגים מופעל באמצעות המתג --inspect.

מכיוון שאתרים שנפתחים בדפדפן יכולים לבצע בקשות WebSocket ו-HTTP, הם יכולים למקד את מפקח ניפוי הבאגים (debugging inspector) הפועל באופן מקומי. לרוב זה נמנע באמצעות מדיניות זהה מקור (Same-Origin Policy) של דפדפנים מודרניים, האוסרת על סקריפטים לגשת למשאבים ממקורות שונים (כלומר, אתר זדוני אינו יכול לקרוא נתונים מכתובת IP מקומית).

עם זאת, באמצעות DNS Rebinding, תוקף יכול לשלוט באופן זמני במקור הבקשות שלו כך שייראה שהן מגיעות מכתובת IP מקומית. הדבר נעשה על ידי שליטה הן באתר והן בשרת ה-DNS המשמש לפתרון כתובת ה-IP שלו. ראו את ה-wiki של DNS Rebinding לפרטים נוספים.

• השבת את המפקח על האות ⁦SIGUSR1⁩ על ידי צירוף מאזין process.on('⁦SIGUSR1⁩', …) אליו.

• אל תפעיל את פרוטוקול המפקח בייצור.

חשיפת מידע רגיש לגורם לא מורשה (CWE-552)

כל הקבצים והתיקיות הכלולים בספרייה הנוכחית נדחפים לרישום npm במהלך פרסום החבילה.

קיימים מנגנונים לשליטה בהתנהגות זו באמצעות הגדרת רשימת חסימה (blocklist) בקבצי .npmignore ו-.gitignore, או על ידי הגדרת רשימת היתרים (allowlist) ב-package.json.

• שימוש ב-npm publish --dry-run לרשימת כל הקבצים לפרסום. הקפד לעיין בתוכן לפני פרסום החבילה.

• חשוב גם ליצור ולתחזק קבצי התעלמות כגון .gitignore ו-.npmignore. בקבצים אלה ניתן לציין אילו קבצים/תיקיות לא יפורסמו. מאפיין ה-files ב-package.json מאפשר את הפעולה ההפוכה -- רשימת היתרים.

• במקרה של חשיפה, הקפד לבטל את פרסום החבילה.

⁦HTTP⁩ ⁦Request Smuggling⁩ (⁦CWE-444⁩)

זוהי התקפה הכוללת שני שרתי HTTP (בדרך כלל פרוקסי ויישום Node.js). לקוח שולח בקשת HTTP שעוברת תחילה דרך השרת הקדמי (הפרוקסי) ולאחר מכן מועברת לשרת האחורי (האפליקציה). כאשר השרת הקדמי והאחורי מפרשים בקשות HTTP מעורפלות בצורה שונה, קיים פוטנציאל לתוקף לשלוח הודעה זדונית שאינה נראית על ידי השרת הקדמי אך נראית על ידי האחורי, ובכך למעשה "מבריח" אותה מעבר לפרוקסי.

עיין ב-⁦CWE-444⁩ לתיאור מפורט יותר ודוגמאות.

מכיוון שמתקפה זו תלויה ב-⁦Node.js⁩ בפירוש ⁦HTTP⁩ בקשות שונה משרת (שרירותי) ⁦HTTP⁩, התקפה מוצלחת יכולה לנבוע מפגיעות ב-⁦Node.js⁩, בשרת החזיתי, או בשניהם. אם האופן שבו הבקשה מתפרשת על ידי ⁦Node.js⁩ תואם את המפרט ⁦HTTP⁩ (ראה ⁦RFC7230⁩ ), אז זה לא נחשב לפגיעות ב-⁦Node.js⁩.

• אל תשתמש באפשרות ⁦insecureHTTPParser⁩ בעת יצירת שרת ⁦HTTP⁩.

• הגדר את שרת הקצה כדי לנרמל בקשות מעורפלות.

• מעקב רציף אחר נקודות תורפה חדשות של הברחת בקשות ⁦HTTP⁩ הן ב-⁦Node.js⁩ והן בשרת החזיתי הנבחר.

• השתמש ב-⁦HTTP/2⁩ מקצה לקצה והשבת את ⁦HTTP⁩ שדרוג לאחור במידת האפשר.

חשיפת מידע באמצעות התקפות תזמון (Timing Attacks) (CWE-208)

מדובר במתקפה המאפשרת לתוקף ללמוד מידע שעלול להיות רגיש על ידי, למשל, מדידת משך הזמן שלוקח לאפליקציה להגיב לבקשה. התקפה זו אינה ספציפית ל-⁦Node.js⁩ ויכולה לכוון כמעט לכל זמני הריצה.

ההתקפה אפשרית בכל פעם שהאפליקציה משתמשת בסוד בתוך פעולה הרגישה לתזמון (למשל, הסתעפות/branching). שקלו טיפול באימות באפליקציה טיפוסית: שיטת אימות בסיסית כוללת אימייל וסיסמה כאישורים. פרטי המשתמש נשלפים ממסד נתונים על סמך הקלט שסופק. עם שליפת המידע, הסיסמה מושווית לערך השמור. שימוש בהשוואת מחרוזות מובנית לוקח זמן רב יותר עבור ערכים ארוכים יותר. השוואה זו, כשהיא מתבצעת שוב ושוב, מגדילה את זמן התגובה של הבקשה. על ידי השוואת זמני התגובה, תוקף יכול לנחש את אורך וערך הסיסמה לאחר מספר רב של בקשות.

• הקריפטו ⁦API⁩ חושף פונקציה ⁦timingSafeEqual⁩ להשוואת ערכים רגישים בפועל וצפויים באמצעות אלגוריתם של זמן קבוע.

• להשוואת סיסמאות, אתה יכול להשתמש ב-scrypt הזמין גם במודול הקריפטו המקורי.

• באופן כללי יותר, הימנעו משימוש בסודות בפעולות בעלות זמן משתנה. זה כולל הסתעפות על בסיס סודות, וכאשר התוקף עשוי להיות באותה תשתית (למשל, על אותו שרת ענן), שימוש בסוד כאינדקס לזיכרון. כתיבת קוד בזמן קבוע (constant-time) ב-JavaScript היא מורכבת (בין היתר בגלל ה-JIT). עבור יישומי קריפטו, השתמשו ב-APIs הקריפטוגרפיים המובנים או ב-WebAssembly עבור אלגוריתמים שאינם ממומשים באופן מקורי.

⁦Malicious Third-Party Modules⁩ (⁦CWE-1357⁩)

לפי מודל האיום ⁦Node.js⁩, תרחישים הדורשים מודול זדוני של צד שלישי אינם נחשבים לפגיעויות בליבת ⁦Node.js⁩, מכיוון ש-⁦Node.js⁩ מתייחס לקוד שהוא מתבקש להריץ (כולל תלות) כאל מהימן. עם זאת, תלות זדונית או סכנה נותרה אחד הסיכונים הקריטיים ביותר ברמת האפליקציה עבור משתמשים ⁦Node.js⁩ ויש להתייחס אליהם ככאלה.

נכון לעכשיו, ב-⁦Node.js⁩, כל חבילה יכולה לגשת למשאבים רבי עוצמה כגון גישה לרשת. יתר על כן, מכיוון שיש להם גם גישה למערכת הקבצים, הם יכולים לשלוח כל מידע לכל מקום.

לכל קוד שרץ לתוך תהליך צומת יש את היכולת לטעון ולהריץ קוד שרירותי נוסף באמצעות eval() (או המקבילים שלו). כל הקוד עם גישת כתיבה למערכת הקבצים עשוי להשיג את אותו הדבר על ידי כתיבה לקבצים חדשים או קיימים שנטענים.

• תוקף מתפשר על חשבון המתחזק של ספריית רישום פופולרית ושולח גרסה מינורית חדשה שמחלצת משתני סביבה (לדוגמה, סיסמאות מסד נתונים או אסימוני גישה) לשרת מרוחק כאשר ה-logger מאותחל.

• חבילת הפסקות הקלדה עם שם דומה למסגרת ידועה מתפרסמת לרישום npm. כשהוא מותקן, הוא מריץ סקריפט לאחר התקנה ששולח מפתחות ⁦SSH⁩ מהמחשב של המפתח לנקודת קצה הנשלטת על ידי תוקף.

הקפידו להצמיד את גרסאות התלויות ולהריץ בדיקות אוטומטיות לזיהוי פגיעויות באמצעות זרימות עבודה נפוצות או סקריפטים של npm. לפני התקנת חבילה, ודאו שהיא מתוחזקת וכוללת את כל התוכן הצפוי. היזהרו - קוד המקור ב-GitHub לא תמיד זהה לזה שפורסם, אמתּו זאת ב-node_modules.

התקפות שרשרת האספקה

התקפת שרשרת אספקה על יישום Node.js מתרחשת כאשר אחת התלויות שלו (בין אם ישירה או טרנזיטיבית) נפגעת. זה יכול לקרות עקב הגדרות רופפות מדי של תלויות (המאפשרות עדכונים לא רצויים) ו/או שגיאות הקלדה נפוצות במפרט (חשיפה ל-typosquatting).

תוקף שמשתלט על חבילה במעלה הזרם יכול לפרסם גרסה חדשה עם קוד זדוני בתוכה. אם אפליקציה ⁦Node.js⁩ תלויה בחבילה הזו מבלי להקפיד על איזו גרסה בטוחה לשימוש, ניתן לעדכן את החבילה אוטומטית לגרסה הזדונית העדכנית ביותר, מה שפוגע באפליקציה.

תלויות שצוינו בקובץ package.json יכולות להיות עם מספר גרסה מדויק או טווח. עם זאת, כאשר מצמידים תלות לגרסה מדויקת, התלויות הטרנזיטיביות שלה אינן מוצמדות בעצמן. זה עדיין משאיר את האפליקציה חשופה לעדכונים לא רצויים/בלתי צפויים.

• מנעו מ-npm להריץ סקריפטים שרירותיים באמצעות --ignore-scripts. בנוסף, ניתן להשבית זאת גלובלית עם הפקודה npm config set ignore-scripts true.

• הצמידו גרסאות תלות לגרסה ספציפית ובלתי ניתנת לשינוי, ולא לגרסה המוגדרת כטווח או כזו שמגיעה ממקור שניתן לשינוי.

• השתמשו ב-lockfiles, המצמידים כל תלות (ישירה וטרנזיטיבית). השתמשו באמצעי מניעה ל-lockfile poisoning.

• הפוך בדיקות לאיתור פגיעויות חדשות באמצעות ⁦CI⁩, עם כלים כמו npm-audit . ניתן להשתמש בכלים כגון ⁦Socket⁩ כדי לנתח חבילות עם ניתוח סטטי כדי למצוא התנהגויות מסוכנות כגון גישה לרשת או למערכת קבצים.

#node#security#official-docs
קרא במקור

קריאה וכלים קשורים

אבטחת Node.js / JS / TSמונחי אבטחה והסברים בעברית