שרשרת האספקה בסכנה: התקפות על ספריות npm ו-PyPI
אמ;לק
ריבוי התקפות על ספריות קוד פתוח המשמשות מפתחים. התוקפים משתמשים בשיטות כמו גניבת טוקנים והזרקת קוד זדוני כדי להשתלט על סביבות פיתוח. הקפידו על בדיקת החבילות שאתם מתקינים.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: The Streak Continues: Four More Supply Chain Attacks Hit npm and PyPI

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
בין תחילת יוני ל-14 ביולי 2026, ארבע מתקפות שרשרת אספקה נוספות פגעו ב-npm ו-ב-PyPI.
התולעת Miasma שסימנו בפוסט האחרון שלנו לא נעצרה בחבילות של Red Hat. היא המשיכה להתפשט ב-npm עד ה-5 ביוני, והגיעה ל-Vapi server SDK ולרצף של חבילות קטנות יותר לפני שהחוקרים הספיקו לספור. Miasma לא הייתה התולעת היחידה שפעלה באותה תקופה. בתחילת יוני, JFrog חשפה את IronWorm, תוכנת גניבת מידע (infostealer) מבוססת Rust שהוטמעה ב-36 חבילות npm, הסתתרה מאחורי eBPF kernel rootkit והתפשטה באמצעות שימוש בפרטי התחברות (credentials) גנובים ל-npm כדי לפרסם גרסאות טרויאניות של חבילות הקורבנות. הקמפיין הזה נעצר לפני שהגיע לחבילות בשימוש נרחב. לאחר מכן הגיעו ארבע התקפות נוספות: ספיח PyPI, שני קמפיינים של typosquatting וגניבת אישורים, וגניבת אסימון (token) CI שהובילה להחדרת דלתות אחוריות לחבילות עם מיליוני הורדות שבועיות. נקודות כניסה שונות, מטרה אחת: להגיע למקום שבו נמצאים פרטי ההתחברות ולצאת איתם.
התקפה 1: Hades מביאה את התולעת Shai-Hulud ל-PyPI
זמן קצר לאחר ש-Miasma התפשטה ב-npm, צצה גרסה תואמת ב-PyPI שנשאה את המחרוזת "Hades - The End for the Damned." חברת Socket זיהתה זאת כענף ה-PyPI של Miasma: אותה קצירת אישורים, אותה לוגיקה של הפצה עצמית, ואותו הרגל של Shai-Hulud להוציא נתונים גנובים על ידי פרסומם למאגרי GitHub חדשים.
מנגנון ההפצה היה חדש. במקום הוק (hook) התקנה, Hades שלחה קובץ *-setup.pth שרץ אוטומטית בעת אתחול Python, מושך את סביבת הריצה Bun JavaScript ומבצע את המטען (payload). גל ראשוני פגע בכ-19 חבילות. גל שני ב-8 ביוני העלה את הספירה ל-29 לפחות, והתמקד בספריות ביואינפורמטיקה, למידת מכונה בגרפים ו-Model Context Protocol (MCP). Socket אף תפסה את התולעת כשהיא עוברת מוטציה באמצע הקמפיין, ומפצלת את ה-loader והמטען בתוך sys.path כדי לחמוק מסורקים. בחישוב משותף של שתי המערכות, SecurityWeek העריך את סך החבילות הנגועות ב-Miasma וב-Hades ביותר מ-100, עם 471 חפצים זדוניים.
התקפה 2: Fake Payment SDKs גונבים סודות CI ב-npm ו-PyPI
ב-7 ביולי, הסורקים של Socket סימנו אשכול מתואם של כ-17 חבילות זדוניות ברחבי npm ו-PyPI, כולן בלבוש SDKs עבור ספקי תשלומים ידועים, כולל PaySafe, Skrill, ו-Neteller. שמות כמו paysafe-checkout, paysafe-node ו-neteller נבנו כך שייתפסו על ידי מפתח שנע במהירות.
ההסוואה הייתה מתוחכמת. קריאה ל-payments.create החזירה { success: true } באופן מיידי כך שהכל נראה תקין, בזמן ששגרת רקע מושהית סרקה משתני סביבה התואמים ל-KEY, SECRET, TOKEN, PASS, AUTH או API, ושלחה אותם למארח C2 מאחורי מנהרת ngrok. המסנן כוון במפורש ל-AWS_SECRET_ACCESS_KEY, GITHUB_TOKEN ו-NPM_TOKEN, הסודות המדויקים שנמצאים בסביבת ה-CI runner. התוכנה הזדונית אף עצרה את פעולתה מוקדם אם זיהתה שמות מארח של ארגז חול (sandbox) או פחות משתי ליבות CPU, והיא הריצה את אותו ספר מהלכים גם ב-JavaScript וגם ב-Python. הזיהוי הגיע מהר, תוך כ-6 דקות מרגע הפרסום, אך העיצוב הניח שזה יקרה.
התקפה 3: Stolen npm Token Poisons Jscrambler
ב-11 ביולי, תוקף השתמש בפרטי פרסום גנובים כדי לדחוף חמש גרסאות זדוניות של jscrambler ל-npm, בתוספת גרסאות מורעלות של תוספי ה-webpack, gulp, grunt ו-metro שלו. לפי הניתוחים של Socket ו-StepSecurity, כל גרסה נשאה קובץ בינארי מקורי שהידור עבור Linux, Windows ו-macOS.
הגרסאות הראשונות הריצו את הקובץ הבינארי מתוך הוק של התקנה מראש (preinstall hook). לאחר מכן שינה התוקף טקטיקה: גרסאות מאוחרות יותר ויתרו על ה-install hook וביצעו את הקוד בעת ייבוא (import) או בעת הרצת ה-CLI, מה שאומר ש-npm install --ignore-scripts כבר לא הציע שום הגנה. המטען הלך לצוד הרבה מעבר למפתחות ענן רגילים, וניסה להגיע לארנקי מטבעות קריפטוגרפיים ובמיוחד למאגרי האישורים של עוזרי קידוד מבוססי AI כמו Claude Desktop, Cursor ו-Windsurf. JFrog זיהתה את השתל כגרסה מפותחת של IronWorm, ה-infostealer מבוסס ה-Rust מתחילת יוני, שנבנה מחדש כדי לתמוך ב-macOS ו-Windows וכדי להפוך את ההפצה שלו ב-npm לאוטומטית. Jscrambler פסלה את הגרסאות הנגועות ושלחה גרסה 8.22.0 נקייה באותו היום; הייעוץ הרשמי מנה 1,479 הורדות לפני ההסרה.
התקפה 4: צינור ה-CI של AsyncAPI הופנה נגדו
ב-14 ביולי, תוקף פתח 37 בקשות משיכה (pull requests) כנגד מאגר ה-generator של AsyncAPI. כמעט כולן היו "רעש" שהציע דף תרומות מזויף לצדקה. בתוך התעבורה הזו, PR אחד ניצל זרימת עבודה של pull_request_target שביצעה checkout והרצה של קוד לא מהימן, סוג של "pwn request", כדי לגנוב את אסימון הגישה האישי (PAT) בעל ההרשאות הגבוהות של asyncapi-bot.
זרימת העבודה הזו היוותה סיכון ידוע. תורם סימן זאת 58 ימים קודם לכן והציע תיקון שעדיין לא מומזג כשהתוקף פגע. עם האסימון הגנוב, התוקף דחף התחייבויות (commits) זדוניות לשני מאגרי AsyncAPI תחת זהות git של מציין מיקום, ונתן לזרימת עבודת השחרור של כל מאגר לבצע את הפרסום באמצעות שילוב ה-OIDC Trusted Publisher של npm. ארבע חבילות הופצו בחמש גרסאות: @asyncapi/generator, @asyncapi/generator-helpers, @asyncapi/generator-components ו-@asyncapi/specs, עם סך הורדות שבועי של מעל 2.25 מיליון. הגרסאות הזדוניות היו פעילות במשך כארבע שעות, בין 07:10 ל-11:18 UTC, לפני שהוסרו מהרישום, אך קבצי נעילה (lock files) שנוצרו בחלון זמן זה עדיין עשויים להפנות לגרסאות המורעלות. המטען מופעל בעת require() ולא בעת התקנה, מושך טרויאני גישה מרחוק רב-שלבי מ-IPFS, נשאר פעיל דרך שירות systemd, ומחזיק ערוצי שליטה (C2) פתוחים על גבי HTTP, Nostr, חוזה חכם של Ethereum ורשת עמית-לעמית (P2P). הוא מכוון לסיסמאות דפדפן, מפתחות SSH, אסימוני npm ו-GitHub, אישורי ענן וארנקי קריפטו, ויכול להוריד כלים כמו Gitleaks ו-HackBrowserData כדי לסייע באיסוף המידע. הערה אחת מניתוח של Aikido: שגרות הקציר האוטומטיות תקולות ויוצאות לפני איסוף דבר. הגישה למעטפת (shell) לעומת זאת תקינה, כך שתוקף אנושי עדיין יכול לגנוב הכל ידנית.
המטען גם מקשר את ההתקפה הזו למקום שבו הפוסט הזה התחיל: הוא נושא מיתוג Miasma. SafeDep קורא את זה בתור בנייה פרטית על ידי אותם מפעילים או עותק שקלט את השם לאחר שקוד המקור של התולעת דלף ב-GitHub.
הקטע המדאיג ביותר מזה עבור צוותי אבטחה, ומשהו Chainguard קרא ישירות, היה שאותן חבילות בדלת האחורית נשאו מוצא תקף Sigstore ו-SLSA. התוקף לא זייף דבר. הם פגעו בזהות CI, אז מערכת הבנייה חתמה על התוכנה הזדונית ביושר. מקורו הוכיח מאיפה הגיעה החבילה. זה לא אמר שום דבר אם המקור היה אמין כאשר הוא נבנה.
ה-Common Thread
תולעת שמתחבאת בקובץ הפעלה של Python, SDK תשלומים מזויף, אסימון פרסום גנוב, זהות CI שנחטפה. ארבע נקודות כניסה שונות, כולן מכוונות לאותו הפרס: פרטי ההתחברות שנמצאים בסביבות מפתחים ובצנרת ה-CI.
הפלטפורמות מתחילות לסגור חלק מהנתיבים שעליהם הסתמכו התוקפים. ב-8 ביולי, npm v12 השבית את סקריפטי ההתקנה כברירת מחדל, ובכך צמצם את מה ש-GitHub כינתה משטח ביצוע הקוד הגדול ביותר במערכת האקולוגית. אך התקפות Jscrambler ו-AsyncAPI מראות כמה מהר ניתן לעקוף הגנה זו. המטענים שלהם הופעלו כאשר החבילה יובאה או נקראה, ולא בעת ההתקנה.
אותה בעיה קיימת ב-CI. החולשה ב-pull_request_target מאחורי הפריצה ל-AsyncAPI שייכת לאותו סוג של פגמים בזרימת עבודה שנוצלו בתקרית tj-actions/changed-files במרץ 2025. GitHub הציגה מאז ברירות מחדל בטוחות יותר ב-actions/checkout v7, אך הגנות אלו אפקטיביות רק לאחר שהצוותים מאמצים אותן. זרימת העבודה הפגיעה של AsyncAPI נותרה במקומה במשך 58 ימים לאחר שתורם הציע תיקון.
אפילו אימות מוצא (provenance) לא יכול היה להבחין בין שחרור לגיטימי לבין שחרור זדוני. מכיוון שהתוקף שלט בזהות ה-CI, הצינור שנפרץ הפיק אישורי Sigstore ו-SLSA תקפים עבור החבילות עם הדלת האחורית. החתימות הוכיחו במדויק מאיפה הגיעו החבילות, אך הן לא יכלו להוכיח שהקוד שנכנס לתהליך הבנייה היה בטוח.
זהו הגבול של מעקות הבטיחות במערכת האקולוגית. הם יכולים לסגור נתיבי ביצוע ידועים, להקשיח זרימות עבודה ולאמת כיצד נוצר תוצר (artifact). הם אינם יכולים לומר לצוות שנפגע לאילו אישורים הגיע הקוד הזדוני, האם אותם אישורים עדיין תקפים, או איזו גישה הם מעניקים.
ברגע שמתגלה מתקפת שרשרת אספקה, אלו השאלות שקובעות את רדיוס הפיצוץ. מענה מהיר להן דורש נראות שקיימת עוד לפני האירוע: מלאי של סודות על פני מאגרים, הגדרות CI, משתני סביבה, מכונות מפתחים, והזהויות והמערכות שמאחוריהם.
קריאה וכלים קשורים
אבטחת Node.js / JS / TS- Bearer — SAST עם התמקדות בפרטיות ו-PII
- CodeQL — מנוע ניתוח סטטי של GitHub
- Dependabot — עדכונים אוטומטיים לתלויות פגיעות
- מתקפת React2STEAL: כך גונבים מפתחות גישה משרתי Next.js
- בניית אפליקציית מורה לנגינה בהרמוניקה בעזרת Claude
- פרצת אבטחה ב-Telegram Android