פרצת שרשרת אספקה ב-AWS CodeBuild
אמ;לק
חוקרי Wiz חשפו פרצה קריטית המאפשרת לתוקפים להשתלט על מאגרי קוד ב-GitHub של AWS. הפרצה ניצלה הגדרות שגויות ב-CodeBuild כדי לפגוע ברכיבים מרכזיים, כולל ה-SDK שמשמש את ממשק הניהול של AWS.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: CodeBreach: Infiltrating the AWS Console Supply Chain and Hijacking AWS GitHub Repositories via CodeBuild

התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
Wiz Research חשפה את CodeBreach, פגיעות קריטית שהעמידה את שרשרת האספקה של AWS Console בסיכון. הבעיה אפשרה השתלטות מוחלטת על מאגרי GitHub מרכזיים של AWS - בעיקר ה-AWS JavaScript SDK, ספריית ליבה שמפעילה את ה-AWS Console. על ידי ניצול CodeBreach, תוקפים היו יכולים להחדיר קוד זדוני כדי להוציא לפועל פשרה בכל הפלטפורמה, מה שעלול היה להשפיע לא רק על אינספור יישומים התלויים ב-SDK, אלא על ה-Console עצמו, ובכך לאיים על כל חשבון AWS.
הפגיעות נבעה מפגם עדין באופן שבו צינורות ה-CI של AWS CodeBuild במאגרים טיפלו בטריגרים לבנייה. שתי דמויות חסרות בלבד במסנן ה-Regex אפשרו לתוקפים ללא הרשאות לחדור לסביבת הבנייה ולהדליף אישורים מורשים. פוסט זה מפרט כיצד מינפנו את התצורה השגויה העדינה הזו כדי להשיג השתלטות מלאה על המאגר, ומספק המלצות מפתח למשתמשי CodeBuild כדי להקשיח את הפרויקטים שלהם נגד התקפות דומות.
Wiz דיווחה באחריות על כל הממצאים ל-AWS, אשר תיקנה את הבעיה באופן מיידי. AWS יישמה גם אמצעי הקשחה גלובליים בתוך שירות CodeBuild כדי למנוע התקפות דומות. בולטת במיוחד היכולת החדשה Pull Request Comment Approval, המציעה לארגונים דרך פשוטה ומאובטחת למנוע בנייה לא מהימנה. קרא את העדכון של AWS כאן.
בעיה זו עוקבת אחר דפוס מוכר שנראה בהתקפות שרשרת אספקה אחרונות כמו תקרית ה-Nx S1ngularity, שבה תצורות שגויות עדינות ב-CI/CD מובילות להתקפות בעלות השפעה בלתי פרופורציונלית. רק ביולי האחרון, גורם עוין ניצל סוגיה דומה ב-CodeBuild כדי להשיק התקפת שרשרת אספקה נגד משתמשי תוסף ה-Amazon Q ל-VS Code. מגמה גוברת זו מדגישה את הצורך הדחוף של ארגונים להקשיח את צינורות ה-CI/CD שלהם.
עדכון מ-16 בינואר 2025: דיווחים ראשוניים זיהו זאת באופן שגוי כפגיעות בשירות CodeBuild עצמו. הבעיה נבעה מתצורה שגויה עדינה בתוך צינורות ה-CodeBuild של מאגרי AWS המושפעים, ולא מפגם רוחבי בשירות. עם זאת, לקוחות CodeBuild עשויים ליישם את אותה תצורה שגויה בפרויקטים שלהם, לכן אנו ממליצים בחום לעיין בסעיף Required Actions למטה כדי לאבטח את צינורות ה-CodeBuild שלכם.
למרות שלא נדרשת פעולה מיידית מצד הצרכנים של מאגרי ה-GitHub המושפעים של AWS, אנו ממליצים בחום לכל משתמשי AWS CodeBuild ליישם את אמצעי ההגנה הבאים כדי להגן על הפרויקטים שלהם מפני בעיות דומות.
• מניעת הפעלת בנייה מורשית על ידי Pull Requests לא מהימנים: הפעל את מנגנון ה-Pull Request Comment Approval.
• לחלופין, השתמש ב-CodeBuild-hosted runners כדי לנהל טריגרים של בנייה באמצעות זרימות עבודה ב-GitHub.
• אם עליך להסתמך על מסנני webhook, ודא שדפוסי הביטוי הרגולרי (regex) שלהם מעוגנים.
• אבטחת החיבור בין CodeBuild ל-GitHub: צור Personal Access Token (PAT) ייחודי ומצומצם הרשאות עבור כל פרויקט CodeBuild.
• הגבל בקפדנות את ההרשאות של PAT למינימום הנדרש, כפי שמופיע כאן.
• שקול להשתמש בחשבון ייעודי ללא הרשאות GitHub לשילוב CodeBuild.
מצא פרויקטי CodeBuild פגיעים באמצעות Wiz
לקוחות Wiz יכולים למצוא פרויקטי CodeBuild שמפעילים בנייה על בסיס בקשות משיכה (Pull Requests) לא מהימנות באמצעות שאילתה מוכנה מראש ב-Wiz Threat Intel Center.
החקירה שלנו על AWS CodeBuild החלה בעקבות ניסיון התקפת שרשרת האספקה על תוסף Amazon Q ל-VS Code. באותה תקרית, תוקף ניצל פרויקט CodeBuild שהוגדר בצורה שגויה כדי לסכן את מאגר ה-GitHub של התוסף ולהחדיר קוד זדוני לענף הראשי. קוד זה נכלל במהדורה שהמשתמשים הורידו. למרות שהמטען של התוקף נכשל בסופו של דבר בשל שגיאת הקלדה, הוא התבצע במחשבים של משתמשי קצה - מה שממחיש בבירור את הסיכון בצינורות CodeBuild שהוגדרו בצורה שגויה.
CodeBuild הוא שירות CI מנוהל שמחובר בדרך כלל למאגרי GitHub, ומפעיל בנייה באירועים כמו בקשות משיכה חדשות. כדי ליצור אינטראקציה עם GitHub, CodeBuild דורש אישורי GitHub, אשר נמצאים, כברירת מחדל, בזיכרון של סביבת הבנייה. זה יוצר סיכון קריטי: אם תוקף מצליח להתפשר על בנייה בודדת, הוא נמצא במרחק של מזבלה (dump) של הזיכרון מגניבת אישורים שלעתים קרובות מחזיקים בהרשאות עוצמתיות על מאגר המקור.
לבנות או לא לבנות: בעיית ה-Pull Request
הדרך הנפוצה ביותר להתפשר על בניית CI היא באמצעות בקשת משיכה (Pull Request). תוקף מבצע fork למאגר היעד, מוסיף קוד זדוני, ואז פותח PR מול הפרויקט המקורי. אם CodeBuild מוגדר להפעיל בנייה על אירועי PR, הוא יפעיל בנייה המבוססת על הענף של התוקף. ברוב המכריע של מערכות הבנייה כמו make או yarn, שליטה בקוד המקור של תהליך הבנייה מספיקה כדי להריץ קוד שרירותי. זהו המנגנון המדויק שהתוקף ניצל כדי לסכן את התוסף Amazon Q.
כדי למנוע תרחיש התקפה זה, CodeBuild מציע מסנני webhook - קבוצת כללים שאירוע חייב לעמוד בהם כדי להפעיל בנייה. בעבר, מסננים אלו היו ההגנה העיקרית מפני בקשות משיכה לא מהימנות. בין האפשרויות הזמינות, הפתרון הנפוץ היה מסנן ה-ACTOR_ID: רשימת היתרים של מזהי משתמש (User IDs) מאושרים ב-GitHub, המבטיחה שרק משתמשים מהימנים יכולים להפעיל בנייה.
זה נראה כמו הגנה חזקה, אבל שמירה על רשימת משתמשים IDs יכולה להיות מסורבלת. תהינו: האם ארגונים אכן השתמשו בפילטר הזה בצורה נכונה?
כדי לברר זאת, החלטנו לחפש מאגרי GitHub המחוברים לפרויקטי CodeBuild ציבוריים. כאשר פרויקטי CodeBuild מוגדרים כציבוריים, הם חושפים את הגדרותיהם דרך לוח מחוונים נגיש לציבור ומקשרים אליו אוטומטית בסטטוס של כל commit שמפעיל בנייה. מלוח המחוונים, כל אחד יכול להציג את יומני הבנייה והתצורות של הפרויקט - כולל מסנני ה-webhook המדויקים שבהם נעשה שימוש.
מבוי סתום לכאורה
הסריקה הראשונית שלנו הייתה מבטיחה. מצאנו במהירות שבעה מאגרים בבעלות AWS עם דפי CodeBuild ציבוריים. מתוכם, ארבעה היו פעילים ומוגדרים להריץ בנייה על בקשות משיכה:
• ה-AWS SDK עבור JavaScript ( aws/aws-sdk-js-v3 )
• Amazon Corretto Crypto Provider ( corretto/amazon-corretto-crypto-provider )
• ה-Registry of Open Data ב-AWS (awslabs/open-data-registry )
במבט ראשון, הכל נראה בטוח. כל ארבעת הפרויקטים הטמיעו מסנן ACTOR_ID, והגבילו את הבנייה לרשימה של מתחזקים מאושרים. זה נראה כמו מבוי סתום.
אבל התחביר של המסנן, המוצג לעיל, היה יוצא דופן עבור רשימת מזהים (IDs) טיפוסית. המזהים לא הופרדו על ידי פסיקים או רווחים, אלא על ידי תו הצינור (|). פרט קטן זה היה המפתח: בביטויים רגולריים, התו | פירושו "או" (OR). סקירת התיעוד אישרה זאת: המסנן לא היה רשימה פשוטה, אלא דפוס ביטוי רגולרי. והיה לו פגם קטלני.
הנושא היה פשוט אך קריטי: דפוסי הביטוי הרגולרי לא היו מעוגנים. ללא העוגנים ^ (תחילת מחרוזת) ו-$ (סוף מחרוזת) כדי לדרוש התאמה מדויקת, מנוע ה-regex לא מחפש מחרוזת שתואמת באופן מושלם לדפוס, אלא כזו שרק מכילה אותו. המשמעות היא שכל מזהה משתמש ב-GitHub שמהווה מחרוזת-על (superstring) של מזהה מאושר יכול לעקוף את המסנן.
זה היה פרימיטיבי רב עוצמה בתיאוריה, אבל הצלחתו הייתה תלויה בשאלה מעשית: האם ניתן לרשום משתמש חדש לגמרי GitHub ID שהכיל את ID של משתמש קיים?
כאשר מזהים מסתנכרנים
התשובה היא כן, וזה תלוי באופן שבו GitHub מקצה מזהים (IDs). לכל משתמש מוקצה מזהה מספרי ייחודי ורציף. לחשבונות מוקדמים משנת 2008 יש מזהים בני 5 ספרות, בעוד שחשבונות מהשנים האחרונות הגיעו למזהים בני 9 ספרות. ככל שרצף המספרים הזה גדל, בלתי נמנע שמזהים קצרים וישנים יותר יופיעו כתתי-מחרוזות בתוך מזהים ארוכים וחדשים יותר.
בהתבסס על הבדיקות שלנו, GitHub יוצר בערך 200,000 IDs חדשים בכל יום. בקצב הזה, עבור כל מתחזק נתון בן 6 ספרות ID, ID חדש וארוך יותר המכיל אותו יהפוך זמין לרישום בערך כל חמישה ימים.
כינינו את חלון ההזדמנויות החוזר הזה "ליקוי חמה" (eclipse) - הרגע שבו מזהה חדש וארוך יותר "מצל" בצורה מושלמת על המזהה של מתחזק מהימן.
לכל ארבעת המאגרים AWS היה שומר קצר IDs באורך 6 או 7 ספרות בלבד, וכתוצאה מכך ליקויים תכופים שהפכו את כולם למטרות חוקיות.
תפיסת "ליקוי": הניצחון במירוץ אחר מזהה יעד
לאחר שאישרנו שמזהה GitHub חדש יכול להכיל מזהה של מתחזק, האתגר הפך למבצעי: איך נוכל לתפוס מזהה ספציפי ברגע שהוא הופך לזמין? זה היה למעשה תנאי מרוץ (race condition) מול כל העולם, עם כ-שני משתמשי GitHub חדשים שנוצרים בכל שנייה. היינו צריכים דרך ליצור הרבה משתמשי GitHub בו-זמנית.
זרימת ההרשמה הרגילה של משתמשים מוגנת על ידי reCAPTCHA, מה שהופך יצירת חשבון אוטומטית לבלתי אפשרית. היינו צריכים גישה אחרת.
ניסיון מס' 1: Organizations עבור ID דגימה
המחשבה הראשונה שלנו הייתה להשתמש ב-GitHub Enterprise API כדי ליצור ארגונים, שחולקים את אותו מאגר ID כמו משתמשים. למרות שזה יכול לאפשר לנו לתבוע את היעד ID, GH חשבונות ארגון אינם יכולים לפתוח בקשות משיכה, מה שהופך אותם לחסרי תועלת לניצול הסופי. עם זאת, זה לא היה מבוי סתום. שיצרנו את API זה לכלי דגימה ID: נוכל ליצור ארגון, לבדוק את ID שלו כדי לראות עד כמה אנחנו קרובים ליעד ID, ולאחר מכן למחוק אותו מיד.
פריצת הדרך: תהליך מניפסט האפליקציות של GitHub
פריצת הדרך האמיתית הגיעה מ-GitHub Apps. יצירת אפליקציה יוצרת משתמש בוט תואם (למשל, app-name[bot]) שיכול לקיים אינטראקציה עם בקשות משיכה. ניתן גם להפוך את יצירת האפליקציה לאוטומטית באמצעות זרימת המניפסט (manifest flow). למרות שהיא מורכבת מכמה שלבים, ניתן להפוך אותה לאטומית: האפליקציה והבוט שלה נוצרים רק כאשר מבקרים בכתובת ה-URL הסופית של האישור.
זה אפשר לנו להכין מאות בקשות ליצירת אפליקציה מראש, ולאחר מכן, ברגע המדויק, לבקר בכולן בו-זמנית.
עם האסטרטגיה שלנו, הגיע הזמן לבצע. השתמשנו באופן שגרתי ביצירת הארגון API כדי לדגום את ה-GitHub ID הנוכחי, מה שמאפשר לנו לחזות במדויק את רגע הליקוי. יזמנו גם את זרימת המניפסט עבור 200 GitHub Apps חדשים], תוך איסוף האישור הייחודי שלהם URLs.
חיכינו עד שהספירה החיה של ID הייתה במרחק של רק ~100 IDs מהיעד ID, ולאחר מכן ביקרנו בכל 200 URLs בבת אחת, מה שגרם למבול של רישומים חדשים של משתמשי בוטים. היעד ID היה 226755743, שהכיל מתחזק מהימן ID עבור המאגר aws/aws-sdk-js-v3.
לאחר השלמת ההרשמות, בדיקה מהירה אישרה את הצלחתנו:
תפסנו משתמש ID שיכול לעקוף את המסנן ACTOR_ID, והשיטה הייתה אמינה מספיק כדי לחזור על עצמה בהצלחה עבור כל אחד מארבעת מאגרי היעד.
כשמשתמש הבוט שלנו יכול לעקוף את המסנן ACTOR_ID, היינו מוכנים לבצע את הוכחת הרעיון. בחרנו למקד למאגר aws/aws-sdk-js-v3, והכנו בקשת משיכה שמתקנת בעיה לגיטימית. קבור בתוך PR היה המטען האמיתי: תלות חדשה בחבילה NPM שנועדה לביצוע בסביבת הבנייה ולחלץ את האישורים GitHub.
הגשנו את ה-PR וזמן קצר לאחר מכן קיבלנו הודעה: הופעל בנייה . רגעים ספורים לאחר מכן, השגנו בהצלחה את האישורים GitHub של פרויקט aws-sdk-js-v3 CodeBuild.
(אם אתה מוכן לאתגר, נסה למצוא את ה-commit ב-PR שהפעיל את ה-build.)
המטען שלנו אחזר את האסימון של GitHub על ידי ביצוע dump לזיכרון של תהליך בתוך סביבת הבנייה. אמצעי הגנה קודם ב-CodeBuild מפני מחיקת זיכרון, ש-AWS יישמה בתגובה לתקרית Amazon Q, התעלם מהתהליך הספציפי הזה. בעקבות החשיפה שלנו, CodeBuild מגן כעת גם על תהליך זה. למרות שמדובר בשיפור מבורך, הוא אינו חסין. אישורי GitHub עדיין נמצאים בזיכרון של ה-build, ותוקפים בעלי הרשאות Linux יכולים לעקוף את הגנות הזיכרון. לכן, ההגנה החזקה ביותר היא שימוש בשערי בנייה (build gates) כדי למנוע מראש הרצה של בנייה לא מהימנה.
ה-Blast Radius
קריאה וכלים קשורים
אבטחת Node.js / JS / TS- Bearer — SAST עם התמקדות בפרטיות ו-PII
- CodeQL — מנוע ניתוח סטטי של GitHub
- Dependabot — עדכונים אוטומטיים לתלויות פגיעות
- מתקפת React2STEAL: כך גונבים מפתחות גישה משרתי Next.js
- בניית אפליקציית מורה לנגינה בהרמוניקה בעזרת Claude
- פרצת אבטחה ב-Telegram Android