מעבר מ-Next.js ל-Lovable: מקרה בוחן
אמ;לק
שיתוף תהליך המעבר של פלטפורמת lovable.dev לתשתית של Lovable עצמה. המעבר מדגים כיצד ניתן לנהל אפליקציות מורכבות בעזרת סוכני AI וכלים חדשים תוך עמידה בעומסים כבדים.
סיכום בעברית: מערכת VibeSec · מדיניות המקורות
נוסף ל-VibeSec:
כותרת מקורית: How we migrated lovable.dev away from Next.js and turned it into another Lovable app
>שיתוף תהליך המעבר של פלטפורמת lovable.dev לתשתית של Lovable עצמה. המעבר מדגים כיצד ניתן לנהל אפליקציות מורכבות בעזרת סוכני AI וכלים חדשים…
התוכן המלא בעברית
תרגום אוטומטי מהמקור; מונחים טכניים נשארו באנגלית. לנוסח המחייב — הכתבה המקורית.
lovable.dev הוא אתר עמוס למדי: יש לנו יותר מ-42 מיליון מבקרים חודשיים ייחודיים. הוא גם מורכב למדי: קרוב ל-400 נתיבים (routes), למעלה מ-910 אלף שורות קוד שנכתבו ידנית, תמיכה ביותר מ-150 כלי סוכנים, ואפילו IDE קטן מובנה עם הדגשת תחביר. כיום האתר מאוחסן ב-Lovable, בדיוק כמו כל אפליקציה אחרת ב-Lovable.
למה עשינו את זה
לפני ההגירה, lovable.dev הייתה אפליקציית Next.js שהתארחה ב-Vercel. (במקור אירחנו אותה במקום אחר, אך התחלנו להיתקל בבעיות ככל שגדלנו, כמו חוסר תאימות בין סביבת הפיתוח לסביבת הייצור או זמני טעינה איטיים באזורים גיאוגרפיים מסוימים). Vercel תפקדה מצוין, והבעיות שלנו נפתרו ברגע שעברנו אליה. עם זאת, החלטנו להעביר את האירוח ל-Lovable מכמה סיבות.
הסיבה העיקרית לשימוש במוצר שלנו היא Dogfooding. אנחנו רוצים להרגיש את הקשיים של המשתמשים שלנו ולצמצם ככל האפשר את לולאת המשוב, כדי להמשיך ולשפר את המוצר עבורם.
אנחנו גם רוצים לפרוץ את גבולות היכולת של אפליקציה בודדת. כבר היינו מיומנים באירוח עשרות מיליוני אפליקציות, שבהן האפליקציה הממוצעת קטנה ובעלת תעבורה נמוכה. תמיכה בעשרות מיליוני מבקרים עבור אפליקציה אחת מציבה אתגרים שונים וייחודיים. כל שיפור שאנחנו מבצעים עבור עצמנו מועיל אוטומטית לכל מפתח שמריץ את האפליקציה שלו ב-Lovable.
ולבסוף, רצינו להטמיע כל ידע פנימי על יצירת אפליקציות ווב מעולות בסוכן הבנייה שלנו (Builder Agent) – כדי שכל משתמש יוכל ליהנות מהיתרונות הללו באפליקציות שלו. עם מחסנית טכנולוגית (Tech Stack) מאוחדת, זה קל מתמיד.
רקע על האופן שבו אנו מארחים אפליקציות
כיום Lovable בונה ומארחת בעיקר אפליקציות TanStack Start. הפריימוורק מתאים במיוחד לצרכים שלנו לביצועים איזומורפיים (isomorphic execution), פשטות פריסה ובטיחות טיפוסים; עיינו בפוסט שלנו "Building apps using TanStack Start" לקבלת רקע נוסף על הרציונל וכיצד אנו משתמשים בפריימוורק. כל אפליקציית Lovable מפורסמת בנויה כ-worker נפרד עבור סביבת הריצה workerd של Cloudflare. לאחר מכן, worker כניסה יחיד משרת כל אפליקציה על ידי טעינת הקוד, יצירת ה-worker באופן דינמי וניתוב הבקשה אליו.
כל worker דינמי רץ בתוך ארגז חול מסוג V8 isolate. מבודד (isolate) הוא V8 heap פרטי שחי בתוך תהליך בקרה – חלופה זולה יותר לשימוש בתהליך נפרד (חשבו על קונטיינרים לעומת מכונות וירטואליות). עלות יצירת ה-isolate עומדת ביחס ישר לגודל חבילת ה-worker, ויכולה לנוע מ-4ms במקרים הקלים ועד ל-1s עבור חבילות ענק. מבודדים נשמרים במטמון ועוברים שימוש חוזר, כך שתקורת הטעינה והיצירה מתקזזת לאורך בקשות רבות. זה החלק שהופך את הפעלת מיליוני האפליקציות לחסכונית. מבודדים מפונים בדרך כלל לפי מנגנון LRU או כאשר הם חורגים ממגבלת הזיכרון. הפינוי לא תמיד מתבצע בצורה חלקה – נגיע לזה בהמשך.
העברנו את lovable.dev ל-TanStack Start כדי לשרת אותה באותה צורה – כעת היא רק אחת מתוך 60 מיליון+ היעדים האפשריים של אפליקציות המשתמשים שלנו. יש פחות מ-200 שורות קוד ייחודיות לנתיב ההגשה של lovable.dev (בעיקר טיפול בפורמט מטא-נתונים שונה של גרסאות והגדרות ניטור שונות).
lovable.dev מוגשת על ידי אותו worker של טעינת אפליקציות כמו כל אפליקציית Lovable אחרת – היא פשוט עוד חבילה אחת מתוך ה-60 מיליון+.
אסטרטגיית הגירה
הגירה של אפליקציה שנמצאת בפיתוח מואץ היא סוג של מרוץ שבו קו הסיום מתרחק ממך. התחלתי כמפתח בודד שבוחן 350K שורות קוד. עד שההגירה הושלמה, כעבור שישה חודשים, האפליקציה צמחה ליותר מ-850K שורות (ומאז כבר הוספנו 60K נוספות). הצוות כאן פשוט לא מפסיק לשחרר דברים חדשים.
התקדמות הגירה, שבוע אחר שבוע. הסכום המשיך לגדול תחתינו כל הזמן.
התוכנית הכוללת עוצבה בהתבסס על אחת החרטות המקצועיות הגדולות שלי מלפני Lovable: עבודה על הגירת "המפץ הגדול" במקביל למערכת הישנה שעדיין פעלה, תוך החלפה רק לאחר השגת שוויון פיצ'רים. הפעם בחרתי בגישה אחרת: שכתוב הדרגתי תוך שמירה על עבודה תקינה בשני הפריימוורקים. במבט לאחור, זו התבררה כבחירה החשובה ביותר שנעשתה במהלך ההגירה.
הפעלת שתי מסגרות במקביל
היינו צריכים להפעיל את שתי המסגרות במקביל ולשגר בקשות לאחת הנכונה. בדרך זו ההגירה תתרחש מסלול אחר מסלול ולא בבת אחת.
עובד פרוקסי מול שתי המסגרות מחליט, לפי מסלול ולכל משתמש, איזה מהם משרת את הבקשה.
היבט חשוב בהגדרה זו הוא חווית המשתמש. מעבר בין פריימוורקים משמעותו ניווט "קשה" (Hard Navigation) – הדפדפן צריך לטעון מסמך חדש ומערכת חדשה של משאבים. לעומת זאת, ניווט פנימי ("רך") טוען רק סקריפטים ונתונים נדרשים עבור המסלול החדש, תוך שימוש חוזר בכל השאר. בפועל, ניווט קשה איטי משמעותית (~5 שניות לעומת חציון של ~1.5 שניות למשתמשים חיים לפני ההגירה), ולכן היינו צריכים לצמצם אותו למינימום האפשרי.
ניווטים במסגרת זולים. מעבר בין מסגרות עולה טעינת מסמכים מלאה.
כדי להשיג זאת, מיפיתי את כל הנתיבים שלנו לפי מסעות המשתמש הטיפוסיים ויצרתי קבוצות הגירה: נתיבים שמשתמשים עברו ביניהם בתדירות גבוהה הועברו יחד. בסופו של דבר היו לנו חמש קבוצות גדולות וכמה קטנות. ההשקה של כל קבוצה נשלטה על ידי דגל פיצ'ר (Feature Flag), כדי להפוך את המעבר להדרגתי – במהלך ההשקה, אחוז מסוים מהמשתמשים הוקצה באופן אקראי לאחד הפריימוורקים.
החלקת ניווטים קשים
טריק אחד פשוט לשיפור החוויה החזותית של ניווטים קשים הוא ה-View Transitions API של הדפדפן: כלל CSS יחיד שמחיל מעבר חלק של Cross-fade, במקום הבזק לבן כברירת מחדל.
@view-transition { navigation: auto; }
המעבר מופעל רק כאשר גם הדף היוצא וגם הדף הנכנס תומכים בכלל. לאחר שהוספנו אותו, הקולגות שלי הפסיקו להבחין בניווטים קשים, מלבד העובדה שהם נמשכו זמן רב יותר.
דביקות מסגרת
בעיה מעניינת שפתרנו בדרך הייתה איך לשמור כל משתמש בתוך הפריימוורק שבו הוא נחת לראשונה. אם משתמש A קיבל את גרסת ה-Next.js של הגדרות הפרויקט, הוא צריך להישאר ב-Next.js עבור כל הנתיבים בקבוצת ההגדרות. כך גם עבור משתמש B שנחת בגרסת ה-TanStack Start – עליו להישאר בפריימוורק שלו בתוך הקבוצה. כדי לפתור זאת, חילצנו את רישום הנתיבים (route registry) יחד עם מטא-נתונים של דגלי הפיצ'רים והשתמשנו בהם כמקור אמת יחיד עבור ה-Proxy ושני הפריימוורקים. כל פריימוורק הבין, באמצעות רכיבי ניתוב עטופים, באילו נתיבים עליו להשתמש בניווט רך לעומת ניווט קשה.
דגלי תכונה דטרמיניסטית
איך מבצעים בדיקות מקצה לקצה (E2E) כשיש דגלי פיצ'רים אקראיים? בניתי דרך לעקוף את בחירת הפריימוורק באופן דטרמיניסטי, כך שהבדיקות יוכלו לכסות את שני הפריימוורקים בצורה מהימנה ולוודא ששניהם פועלים כמצופה. שרת ה-Proxy בודק פרמטרים פנימיים ומקצה את דגל הפיצ'ר שצוין בהם במקום לבחור ערך אקראי. זוהי יכולת מועילה לכל מערכת עם דגלי פיצ'רים – אתם רוצים שהבדיקות שלכם יהיו דטרמיניסטיות ולא יושפעו מהפצות אקראיות.
שיתוף הקוד
המטרה הבאה הייתה ליצור דרך לשתף קוד בין Next.js ל-TanStack Start. מצב היעד היה 5-10% קוד ספציפי לפריימוורק ו-90-95% קוד אגנוסטי לפריימוורק ומשותף לשניהם. בסוף הגענו לשם – רגע לפני ההסרה, הקוד הספציפי ל-Next.js היווה 3% בלבד מבסיס הקוד של הווב שלנו.
צורת המטרה: שכבת מסגרת דקה מעל ליבה גדולה של מסגרת-אגנוסטית.
בחרתי תיקיית שורש ייעודית לקוד משותף והגדרתי את ה-alias #shared/ בתוך פתרון המודולים של שני הפריימוורקים (ייבוא ב-package.json, ששיקפנו בנתיבי ה-tsconfig.json עבור בודק הטיפוסים). הוספתי חוקי Lint כדי לוודא שקוד משותף לעולם לא מייבא אף אחד מהפריימוורקים.
// web/package.json (TanStack Start) "imports" : { "#shared/*" : "./shared/*" } // app/package.json (Next.js) "imports" : { "#shared/*" : "../web/shared/*" }
// works identically in either framework import { buildUrlPath } from "#shared/lib/routes" ;
// oxlint.config.ts—shared code stays framework-agnostic, enforced { files : [ "web/shared/**/*.{ts,tsx}" ], rules : { "no-restricted-imports" : [ "error" , { paths : [ { name : "next" , message : "Shared code cannot depend on Next.js." }, { name : "@tanstack/react-start" , message : "Shared code cannot depend on TanStack Start." }, { name : "@tanstack/react-router" , message : "Shared code cannot depend on TanStack Router." }, ], patterns : [ { group : [ "next/*" ], message : "Shared code cannot depend on Next.js." }, { group : [ "node:*" ], message : "Shared code cannot use Node.js APIs. Must be runtime-agnostic." }, ], }], }, }
תיאור כל ההגדרה הזו ב-AGENTS.md וביצוע כמה איטרציות הביאו אותנו למצב שבו כל פיצ'ר חדש נכתב בצורה ניידת כברירת מחדל.
מניעת רגרסיות
בשלב מסוים באמצע ההגירה הוספתי בדיקה נוספת: אין קוד פיצ'ר חדש מחוץ ל-#shared. "קוד פיצ'ר" הוא מושג מעורפל, אך שימוש באוטומציה של סוכנים (agentic automation) במקום בבדיקה דטרמיניסטית הפך אותו לניתן לאימות. זה עזר למנוע הופעת קוד חדש שאינו נייד וגם חינך מפתחים שלא היו מודעים להגירה המתמשכת. הנה דוגמה לבדיקה כזו שמזהה שה-PR תואם:
בדיקת הניידות מסבירה את פסק הדין שלה לכל קובץ, כך שמחברים לומדים את הכלל ברגע שהוא חשוב.
מתאמים ושכבת תאימות
לאחר שיש לנו קוד משותף, איך מטפלים במצב שבו רכיב מקונן עמוק צריך לייבא את next/link כדי להציג לחצן ניווט? העדפתי לא לשמור כל רכיב כזה בחלק הספציפי לפריימוורק. שקלתי בקצרה לבצע הזרקת תלות (DI) דרך Provider ברמה העליונה, אבל זה משמעותו החלפת ייבוא בקריאה מהקשר (Context) – שינוי גדול שיכול ליצור תקורת זמן ריצה אם לא נזהרים.
מה שיישמתי בסופו של דבר הוא סוג של הזרקת תלות מבוססת ממשקים. הקוד המשותף מצהיר על ממשק מכנה משותף, וכל פריימוורק מיישם אותו. לאחר מכן, בזכות כינויי ייבוא ב-TypeScript, אתם פשוט מייבאים את מה שאתם צריכים בלי אינטראקציה מפורשת עם מנגנון הזרקת התלות.
// app/tsconfig.json: "@platform/router": ["./lib/router/next-adapter.ts"] // web/tsconfig.json: "@platform/router": ["./lib/router/tanstack-adapter.ts"] // next-adapter.ts export { usePathname } from "next/navigation" ; // tanstack-adapter.ts export function usePathname ( ): string { return useLocation ({ select : ( loc ) => loc. pathname }); } // shared code, works under either framework import { usePathname } from "@platform/router" ;
מתאמי הפלטפורמה היו החלק החסר האחרון שאפשר את העברת למעלה מ-90% מהקוד לקטע המשותף.
חיתוך עד הליבה
אחת הדרכים לשמור על החלק התלוי בפריימוורק קטן היא להשתמש בפחות API-ים של הפריימוורק מלכתחילה. בכל מקרה הם יצטרכו להיות מוחלפים במשהו אחר – אז למה לא להתחיל מוקדם ולהחליף API-ים ספציפיים למשהו אגנוסטי? עבורנו אלו היו next/font ו-next/image, בתוספת פתרונות האימות וה-i18n שלנו, שכל אחד מהם נבנה על ספריית צד שלישי שהסתמכה על Next.js.
ביצוע ההגירות הללו בשלב מוקדם, תוך כדי עבודה עם Next.js, הפחית את הסיכון הכולל והעניק לנו ניצחונות מהירים. לדוגמה, ספריית האימות הפנימית החדשה שיפרה את היציבות והביאה לצמצום של פי 10+ במספר הקריאות ל-Firebase Auth. פתרון ה-i18n החדש שיפר את ביצועי זמן הריצה (צריכת CPU נמוכה פי ~3 באתחול i18n בטעינת דף) ואת הבטיחות בזמן הקומפילציה (מפתח תרגום שגוי הפך לשגיאת בדיקת טיפוסים).
כעת, כשהיינו תלויים בחלק קטן יותר מהמסגרת, ההגירה עצמה יכולה להתחיל.
החלפת המסגרת APIs במקבילות ניידות כיוצה תחילה את פני השטח שההגירה הייתה צריכה לעבור.
העברת קוד בסיוע AI
קריאה וכלים קשורים
אבטחת Node.js / JS / TS- Bearer — SAST עם התמקדות בפרטיות ו-PII
- CodeQL — מנוע ניתוח סטטי של GitHub
- Dependabot — עדכונים אוטומטיים לתלויות פגיעות
- מתקפת React2STEAL: כך גונבים מפתחות גישה משרתי Next.js
- בניית אפליקציית מורה לנגינה בהרמוניקה בעזרת Claude
- פרצת אבטחה ב-Telegram Android